הדיון בל"ג בעומר בטלוויזיה הוכיח לי שאין לי יותר מקום במדינה שלי

השתטחות על קברי צדיקים היא שמחה, לא צריך לבחור בין מיסטיקה למדע ובן גוריון ניסה לעקור את היהדות מתוך הישראליות. כך נראה מפגן של קנאות לאומנית ודתית

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוגל אלפר
רוגל אלפר

"ימים טובים — ל"ג בעומר", 18:50, ערוץ 2

הדיון על ל"ג בעומר בהשתתפות שהרה בלאו, איה קרמרמן, נועה ירון־דיין ומנחם בן המחיש היטב את ההדרה המוחלטת של חילונים ושמאלנים מהשיח הציבורי של הזרם המרכזי. תפקיד ייצוג החילוני השמאלני ניתן במובן מסוים למנחה דרור גלוברמן, אך הוא הסתפק בהצגת קושיות והצטייר כמי שמאכלס את עמדת התלמיד. הוא לא אמר כלום, רק שאל, כדי להבין. ומה שהוסבר לו על ידי ארבעת הפאנליסטים היה מפגן של קנאות לאומנית ודתית, רוויית שנאה לאינטלקטואליות ולקיום אינדיווידואליסטי וליברלי, שמעקרת את ישראל מכל הוויה רציונלית ומטביעה אותה במדמנת פרימיטיביות וסגידה למוות. ואלה עיקרי הדברים (אין טעם להבחין בין הדוברים השונים, נקודות קטנות של מחלוקת הושמטו):

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ