קחו חדר במלון דרכים: אחת הסדרות המרעננות בטלוויזיה

בסדרה החדשה של HBO, חדר 104, הדמויות מתחלפות במהירות, ונעלמות שנייה אחרי שנחשפו. מה שמאחד ביניהן הוא הלוקיישן — חדר במוטל זול שבו מתרחשים הסיפורים

רוית הכט
רוית הכט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חדר 104 . הפרקים לא אחידים ברמתם באופן קיצוני
חדר 104 . הפרקים לא אחידים ברמתם באופן קיצוני
רוית הכט
רוית הכט

חדר 104, הסדרה החדשה של HBO, היא אחד הדברים המרעננים שנחשפתי אליהם באחרונה. זו אינה סדרת טלוויזיה למעשה, אלא אסופה של סרטים קצרים, יצירות קטנות ומצומצמות, הנבדלות זו מזו לא רק בסיפור, בדמויות ובבימאים אלא גם בז'אנר, בדרך הסיפור, במבע ובאיכות. מה שמאחד ביניהם הוא הלוקיישן — חדר במוטל זול שבו מתרחשים הסיפורים.

הפרקים לא אחידים ברמתם באופן די קיצוני. הפרק הראשון, לדוגמה, שנפתח בבייביסיטר תמימה למראה שבאה לשמור על ילד מוזר בחדר המלון, הוא בית בובות אימתני, שמתברך בליהוק מצוין ובטיפול מדויק בייצוג קולנועי של הפרעה פסיכיאטרית. הפרק השלישי, העוסק בבחורה אבודה שבאה למפגש עם גורו במטרה למצוא ישועה כלשהי, הוא מסמך מוזר ומבולבל אך מעניין ומטריד על חרדה נשית מפין (כולל הקנאה, כמובן) ומשם הלאה: חרדה נשית מאלימות זכרית, כתוצאה מטראומה אישית וכחלק מטראומה קולקטיבית. בעל הפין, או שרביט הגורו, הוא בעל הידע והכוח ומכאן שהוא בעל התודעה והמיניות הנשית, המבקשות להתמסר לו, לכאורה מרצון.

אבל התודעה מתמרדת: סיקוונס הסיום של הסרט — מעין הזיה פסיכדלית שמורכבת מקוסם או שטן זקן ולבן, ילדה קטנה ובולבולים שמזדקרים ומנקרים מעל פני השטח, כמו ציפור ה-knockadoo (על שמה נקרא הפרק) הוא רצף סהרורי ומחופף למדי שבא לספר בעצם סיפור די בנאלי. סיפור על ילדה אחת שנחשפה בטעות לגבר שביקש לפגוע בה, ומאז היא שבויה בנוירוזה כלשהי ודרכה בעולם אבודה. ניסיונותיה להיוושע דווקא באמצעות גורו הם עוד תחנה מרושעת ואירונית דווקא בדרך לקתרזיס, שהוא סירוס האדון.

לצד פרקים אלה, יש גם אכזבות, דוגמת הפרק שחיכיתי לו בגלל השחקן ג'יי דופלאס (ג'וש מטרנספרנט), שהוא ואחיו מארק הם יוצרי הסדרה. הפרק מגולל לילה של בחור שמצוי במשבר. הוא מארח בצערו את דמות חברו הטוב שאיבד כשהיו צעירים, ומאז הוא מתייסר בייסורי מצפון (קשקוש סנטימנטלי). פרק נוסף הוא יצירת ריקוד בשתיים, שלולא קראתי את תקצירו בחיים לא הייתי מבינה מה רוצים בו מהחיים שלי, וגם הידיעה לא הצילה אותי מהיומרנות המשעממת שלו.

כיצירה שלמה, על אף מגרעותיה, חדר 104 מרעננת בעיקר בגלל חוסר המחויבות שלה. הדמויות — אלו המסקרנות והמעניינות, וגם אלו המעצבנות והקלישאתיות — מתחלפות במהירות, ונעלמות שנייה אחרי שנחשפו, מבלי שצריך לשאת אותן הלאה למצב הבא בחייהן, ומבלי שצריך בכלל להכיר אותן. כמו אורחים מזדמנים ללילה אחד במלון דרכים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ