שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האיסלאם הקיצוני הוא גם התשוקה וגם הסיוט של צבי יחזקאלי

יחזקאלי מתגעגע לערבי שהיה יכול להיות ובסתר לבו רוצה להיות שחקן בפאודה. האדיקות הדתית של מושאי הפנטזיה שלו - מוסלמים - נראית לו מסוכנת יותר מהאדיקות הדתית שלו

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שני ליטמן
שני ליטמן

שישי עם אילה חסון, ערוץ 10, שישי 20:00

חנה גונן, גיבורת ספרו של עמוס עוז "מיכאל שלי", חולמת בהקיץ על התאומים חליל ועזיז, שהיו חבריה למשחקים בילדות. "הייתי נסיכה והם שומרי ראשי. כובשת והם קצינים. חוקרת יערות והם ציידים. רב־חובלת והם ספנים. מרגלת והם סיירים... בורחים ורודפים. מתחבאים ומגיחים. אני שלטתי בתאומים. זה היה תענוג קר. כמה רחוק".

גם צבי יחזקאלי מתגעגע לערבים, וגם לו יש פנטזיות. אולי על התמזגות, אולי על התחלפות. הוא מתגעגע לערבי שהיה, לערבי שיכול היה להיות, לערבי שהוא עדיין. הוא מחפש את קרבתם של המוסלמים. בתור בן להורים שעלו מעיראק, חובש כיפה ושומר מצוות, עיתונאי שמסקר את העולם הערבי, שהקדיש מאמצים ללמוד את השפה הערבית ואת האיסלאם, הוא חש קרבה למוסלמים האדוקים, הרבה יותר מהישראלי הממוצע. סדרה אחרי סדרה, הוא מתמסר לניסיון להיטמע בעולמם. ועכשיו הגיע השיא — בסדרה החדשה שלו "בזהות בדויה", הוא מתחפש ללא פחות מארבע דמויות שונות, ארבעה גברים מוסלמים שאינם הוא, אבל אולי היה רוצה להיות. בעזרתם יחזקאלי יחשוף את מזימתם של האחים המוסלמים להקים באירופה חליפות איסלאמית.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ