מי שרוצה להיות גיבורת על, שלא תביא ילדים לעולם

על סמך הפרק הראשון בעונה 4 של "גשר" אפשר לחשוב שהיא מוקדשת לסוגיית הפליטים במערב. אך למעשה היא עוסקת בשאלה האם הגיוני ליצור במו ידינו את עקב אכילס שלנו - ילדים

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שני ליטמן
שני ליטמן

"הגשר", עונה 4, הוט וי־או־די

סדרות משטרה, שהפכו מזמן ללחם והחמאה של היצירה הטלוויזיונית, הן מעניינות לא בגלל מהלך פתרון התעלומות שהן מציגות, אלא רק כאשר הן בונות עולם מעניין וייחודי, שבתוכו נחשפות דילמות אנושיות, שלא לומר פילוסופיות. "קצה האגם" של ג'יין קמפיון הלכה עם זה רחוק במיוחד בעונתה השנייה, כשגררה בזלזול תסריטאי מופגן עלילת מתח לכאורה, שהתגלתה כבלתי דרמטית ולא מסתורית כלל, שנפתרה מעצמה ולא במהלך חקירתי הירואי. בכך היא סימנה במובהק שהדבר שמעניין אותה נמצא במקום אחר לגמרי. מסביב, אכן, נבנתה דרמה אנושית ופוליטית מפוארת. העונה הרביעית של "הגשר" הדנית־שוודית נאמנה יותר לקונבנציות של הז'אנר, על גבול הנפילה לקלישאות, אבל גם היא מעניינת ומעוררת מחשבה במקומות שהיא חושפת משהו אחר, לאו דווקא מי הרוצח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ