נאומה "החשוב" של אילנה דיין היה מהפנט, ריק ופחדני

נאום הזכייה של אילנה דיין בפרס מפעל חיים בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה, "מאקו"

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוגל אלפר
רוגל אלפר

נדמה לי שאילנה דיין היא הדמות הציבורית היחידה בישראל שמסוגלת להתחרות בבנימין נתניהו בתור נואמת. כשדיין פותחת מבער, בין אם מול קהל חי, מצלמה באולפן או מראיין - היא מסוגלת לייצר פאתוס עוצמתי באמת, שנוגע בנקודות הכי לא רציונליות בנפש, וסוחף אותן לאיזו הצטמררות מרוגשת, רוטטת ובוכייה. כוחה בנימת הדיבור האיטית, המדודה, המהפנטת, המדגישה מלות מפתח ומהלכת קסם על השומעים; במבט הכן והישיר; ובנטייה לטוויית סיסמאות פופוליסטיות. נאום זכייתה בפרס מפעל חיים בטקס פרסי הטלוויזיה שנערך ביום שישי האחרון, הוכתר מיד כנאום חשוב (כמו הנאום שנשאה לא מזמן אופרה וינפרי, ויש קווי דמיון בסוג הכריזמה של שתיהן), המנסח את עמדת העיתונות הנאורה במלחמתה בחושך השלטוני. אבל הנאום של דיין היה מאכזב, ריק ופחדני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ