אם תום יער היתה גבר, היא היתה מואשמת בהטרדה מינית של תיכוניסטים

קשה שלא לחוש חיבה מיידית כלפי תום יער. היא יצרה לעצמה פרסונה קומית שמפגינה, בפתיחות ובגלוי, וגם במניפולטיביות ובסחטנות רגשית, צורך מעורר הזדהות, ראשוני ותינוקי משהו, נטול מסכות ופילטרים, באהבה ובתשומת לב. במישור הכי בסיסי ופשוט. היא משתמשת בהומור כדי להשיג את האהבה הזו, את האישור שהיא בסדר, מכל אדם שנקרה בדרכה. היא מזכירה קצת גורה אבודה, מכשכשת בזנבה לכל זר, משתמשת בעיניה הגדולות להבעת פגיעות. חוסר הביטחון שלה הוא כלי עבודה שמזין אותה.