זו מסיבת יום ההולדת שלי, ואני יכול להתבכיין אם אני רוצה

סרטון יום ההולדת בעמוד הפייסבוק של נתניהו

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוגל אלפר
רוגל אלפר

בנימין נתניהו חוגג יום הולדת 69 בלשכתו. מאחוריו ניצבים שני דגלי ישראל, על הקיר תלויים אשכולות בלונים בצבעי כחול־לבן, שזנבות סרטים משתלשלים מהם. לצדו שרה, עם חיוכיה הסתומים. נתניהו מספר כי שב מחוויה מדהימה שהותירה אותו מרוגש, מפגש עם סגן נשיא סין, שאותו הגדיר — בלשון המעטה שמקפלת בתוכה רברבנות ומרירות נרקיסיסטית — "רק האיש השני הכי חזק בסין". משמע, נתניהו אחד האנשים הכי חזקים בעולם. ואז מתרחשת תקלה תקדימית וחושפנית: הוא משתנק, כעומד להתפקע מצחוק ולפרוץ בבכי בו־בזמן, קולו נוסק ועוטה גוון צווחני ודקיק, ידו עושה תנועת יד מבטלת, ומפיו בוקע המשפט, "וראיתי שהתקשורת — לא מעניין אותה בכלל כלום, לא מעניין אותם". עליית קולו בכמה אוקטבות באה מיד לאחר הגיית המושג "התקשורת". זה הכפתור הרגשי שמוציאו לחלוטין מאיזון. המלה הבאה, "לא", נאמרת לאחר השתהות קלה, והיא כבר משתגרת לספירה ההיסטרית, דלילת החמצן. עיני נתניהו מחפשות אצל הנוכחים חיזוק ואישוש לתחושת הקיפוח העמוקה שלו, לפצע הטבוע בו בעוצמה שכזו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ