אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

בערב, אחרי שיסגור את דוכן החמוצים שלו בשוק התקווה, האיש שביקש לעשות סלפי עם בני ציפר יילך הביתה ויספר לרעייתו בגאווה שעשה סלפי עם ההוא מהטלוויזיה, נו, איך קוראים לו? זה עם העניבת פרפר המצחיקה שמת על שרה, כפרה עליה, ועל ביבי המלך. שניהם יבהו לרגע במסך בסיפוק מסוים. ציפר, לעומת זאת, יחוש שוב התרוממות רוח, חדווה עילאית, התעלות של ממש. "אותה חדווה למצות את הכל, לבלוע את החיים, כי אחר כך כבר לא יהיה כלום", כמו שהוא אומר לאילן לוקאץ' בכתבה (נפלאה!) בשולי "אולפן שישי". ציפר ניחן בתכונה מיוחדת שעושה אותו מרואיין מצוין, כזה שמוכן לתלות את עצמו מבלי שכורכים לו מיקרופון על הצוואר: הוא מתאהב באוויר החם של מילותיו שלו ומתחיל להגזים. "אני מרגיש שאני ממש...חי את ההיסטוריה, את החיים האמיתיים... את החיים ה'וואו' האלה", הוא מסכם בסיפוק. לא תגחכו קצת?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ