הטיטאניק התנגשה בקרחון, ולאורלי לוי-אבקסיס אכפת איך נראים המגורים

ראיון עם לוי־אבקסיס, יום ג', אפיקים 12 ו–13

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוגל אלפר
רוגל אלפר

אורלי לוי־אבקסיס היא פוליטיקאית רקובה. היא ישבה באולפן מבושמת מעצמה. הסקר הראשון אחרי ההודעה על הקדמת הבחירות חזה לה ארבעה מנדטים. יונית לוי ועמית סגל ראיינו אותה. גנץ לא מדבר. לוי־אבקסיס מדברת אבל מה היא אומרת? אני תמיד מקשיב לה ואף פעם לא מצליח לזכור מלה. היא כאילו מפריחה לאוויר טבעות עשן, שנהפכות להרף למלים שמרצדות בחלל, ואז מתפוגגות. "פריפריה". אני משוכנע שאמרה "פריפריה". בטרם תספיקו לשלוח יד לגעת במלה שיצאה מפיה, היא כבר גזה. לוי־אבקסיס מסוגלת למצוא מכנה משותף רחב בנושאים הכלכליים־חברתיים שמעסיקים אותה עם כל המפלגות. כולן. לא מכיר מפלגה שלא מתחברת לסיסמאות שלה. יש מפלגה שמתנגדת לחיזוק ה"פריפריה"? אבל לוי מתעקשת לרוץ לבד. אגו. כבוד. נעים לה לשמוע שהיא שווה ארבעה, חמישה, אפילו שישה מנדטים. שיטה פוליטית רב־מפלגתית עד גיחוך מאפשרת לה את הגחמה הזו. הרבה אנשים תמימים מלאי כוונות טובות יצביעו בשבילה. והיא הרי תשב בכל ממשלה, ותכהן כשרה. לא בגלל שהשקפת עולמה הייחודית מחייבת פעילות בדלנית והקמת מפלגה, אלא כי היא מסוגלת. שילוב של שם, דימוי, מראה, עיתוי. יצא במקרה שבעת הזו היא עוברת את אחוז החסימה בלי עזרה. יכול להיות שכשרה היא אפילו תקיים הבטחה או שתיים. ועדיין, היא מסמלת הדחקה מטורפת: מי שמצביע בשבילה החליט שהכיבוש והאפרטהייד, ההתנחלויות והסיפוח, כבר לא רלוונטיים לחיינו. זה ריקבון מוסרי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ