בלי פסימיות ופרנואידיות: ב"כאן" מצליחים להציג עולם ערבי אחר

ראש הדסק לענייני ערבים ב"כאן", ערן זינגר, שונה מעמיתיו בערוצים האחרים. סדרת הכתבות השבועית שלו, "קול איסראיל", היא צעד זעיר בכיוון הנכון

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

בשביל משדרי החדשות בעברית, יותר מ–20% מאזרחי ישראל הם סוג של מטרד. ערבים — כשהם כבר מופיעים על המסך ונוכחים בסדר היום החדשותי — מגיעים אל המצלמה או אל האולפן כמושא עקיף, כמעט תמיד על רקע פיגועים או הסכסוך המתמשך, התכתשויות פוליטיות או או גילויי איבה מקורם בגזענות או בלאומנות.

צריך להודות בזה: אין ייצוג שוויוני, ואין הנכחה מהותית של החברה הערבית בישראל בתוך סדר היום החדשותי. לעתים נדירות ביותר, ברירת המחדל ל"מומחה באולפן" תהיה אדם שעשה חיל בתחומו — והוא גם ערבי. לעתים נדירות עוד יותר יורשה לערבים להגיע לפריים טיים כמרואיינים ודוברים בנושאים שמטרידים בעיקר את החברה הערבית, ומצויים מחוץ לטווח ההתעניינות המשוער של יצרני הרייטינג, שהוא — גם בכך צריך להודות — שיקוף של רוב הצופים בטלויזיה בעברית. מכל הסיבות הטובות בעולם, לרבות פער הייצוג וההנכחה, צופים ערבים בוחרים במגוון עצום של ערוצים ערביים כדי לעצב את סדר היום שלהם. התוצאה: במקום מעט יותר קירוב והבנה, בתהליך שנמשך כבר עשורים, מתגבהות החומות, מתמעט המידע, ובשביל הצופה הממוצע באמת מדובר במטרד.

תגובות