יוצרי "חתונה ממבט ראשון" היו מעדיפים ללהק אווזים לטקסי הכאילו־חתונה
ככל שהריאליטי מצליח יותר, כך הציפייה מן המועמדים להיהפך לפלסטלינה אנושית נצלנית יותר. ב"חתונה ממבט ראשון", התוכנית הנצפית ביותר בערוצים המסחריים בישראל, השעבוד הפסיכולוגי של המתמודדים בולט במיוחד
כל מתמודדי תוכניות הריאליטי לדורותיהם, בכל ז'אנר שהוא, נאלצים ללמוד על בשרם משהו שלא חשבו עליו כשחתמו על הסכמתם לקחת חלק במאבקי בוץ, טקסי חתונה, הרעבה מרצון או התפדחות בתחפושות מצחיקות נורא — כשמישהו אחר לובש אותן.
איש מן העורכים, המפיקים, המומחים או המלהקים לא אומר להם את האמת כשהם מתייצבים על קו הזינוק, שואפים להכרה מסוג "אני אדם חשוב, ראו אותי בטלוויזיה" או לקריירות של פליטי ריאליטי. אף אחד לא אומר להם: מי אתם בכלל? כלום. בסך הכל חומרי גלם. הסכמתם, חתמתם? מרגע זה ואילך איבדתם את כל האוטונומיה שנדמה לכם שהיתה לכם. אוטונומיה? בטלוויזיה מסחרית? שאיפות אישיות? לעבור תהליך, להביא את האמת שלכם? הצחקתם, מתמודדים יקרים, עוד לפני התחפושות המגוחכות. לא הבנתם.