אני מביט בישראלים שנהנים מפקקים, ומרגיש זר לגמרי

חמש עם רפי רשף, קשת12, 17:00

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוגל אלפר
רוגל אלפר

תחושת הזרות לא יכולה להיות חריפה יותר מאשר בעת צפייה בכתבה של תמיר סטיינמן על פקק בכניסה לגן הלאומי באשקלון, שרק מייצג תופעה שחובקת את כל הארץ בחול המועד. כל המדינה פקקים. שיא ההמתנה בפקק בכביש 6 נשבר. הצפיפות בשמורות, בנחלים ובפארקים עצומה. חופי הכנרת נסגרים וכורעים תחת העומס.

התמיהה שתמיד תוקפת אותי ביום העצמאות הקדימה השנה: למה אנשים נהנים לצאת מביתם, לעמוד בחום הכבד, תחת השמש הקופחת, ולעשות מנגלים בצפיפות איומה, מוקפים נחיל אנושי, כשמסביבם נערמים הררי זבל, תחת עננת צחנת הבשר החרוך, אפופים ריח של מוות על האש, בלי טיפת פרטיות, בהמולת ביחד דביקה, בצפיפות בלתי נסבלת. מה כיף בזה? איך החוויה הזו יכולה להיחשב למרגיעה ונעימה, להינפשות, לפסק זמן מהלחץ והמתחים של היומיום? פה כבר לא מדובר בחילוקי דעות פוליטיים שלי עם רוב הישראלים. זה כאילו שהמוח שלהם מחווט אחרת. כאילו אנחנו לא בני אותו מין ביולוגי. ההבדלים בצרכים בסיסיים ביני לבינם כה תהומיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ