שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן

ככל שמתקרב האירוויזיון גוברת הפסיכוזה, ומתברר שלא מדובר בכלל בתחרות שירי פופ, אלא בהצבעה מחודשת על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ותוכנית החלוקה (מינוס החלק הפלסטיני, כמובן). כל "דוז פואה" לשירו של קובי מרימי יהיה שקול ל"יס", כל התעלמות תתפרש כ"נו", וכל ניקוד נמוך יחשב ל"אבסטיין".

למרות שאין מתאימה פחות מתחרות הטראש הוותיקה לשמש כחומר תעמולה לאומי כבד, בישראל ישתמשו בכל תות כדי לעשות ממנו מיץ גזר. מצד אחד, ברגע שהופקע מציפורני ירושלים לטובת תל אביב, נפתחה האפשרות, שלא לומר החובה, לעשות אירוויזיון מגניב. אבל המגניב הזה עדיין נתפס גם כהזדמנות הגדולה שלנו לזכות מחדש באמון העולם ובדעת קהל אוהדת. וכך קורס האירוויזיון המסכן הזה כבר עכשיו תחת עול המשמעויות, הסמלים והציפיות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ