לא שם זין: כך, בסאבטקסט, האיוולת הישראלית נחשפת במלוא עוזה

סיפור המסגרת בסרט שבו תיעד ישראל רוזנר במשך 11 שנה את שיקומו של בן שפיצר, פצוע צה"ל הקשה ביותר ממבצע "עופרת יצוקה", דומה בכרוניקה שלו לנוסחת התעמולה הפטריוטית הרגילה והחולנית, בסגנון זיו שילון, הסופרסטאר העכשווי של הז'אנר: מריחוף בין חיים למוות עד לחופה (או ל"איירון מן"). אלא שבן, אביו עופר ורוזנר רקחו יחדיו את המסמך הכי דומה ל"לא שם זין" של דן בן אמוץ שנראה עד עתה על מסך הפריים־טיים הישראלי. שפיצר ציני ומריר. לא נדמה לו שהוא גיבור שזכאי לפריווילגיות. אין לו איזו הרצאה מעצימה או כוונה להתעשר או להתפרסם ממעמדו כנכה צה"ל.