"סוף הפאקינג עולם": זה עבד טוב בעונה הראשונה, אז למה לקלקל?

כשהקומדיה הבריטית השחורה "סוף הפאקינג עולם" עלתה בנטפליקס היא הפתיעה עם סיפור אהבה קודר בין שני מתבגרים אבודים. העונה השנייה שלה מתקשה לשחזר את הקסם

חן חדד
חן חדד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חן חדד
חן חדד

היכולת לשמור על איפוק ולספר סיפור מהודק בעונה טלוויזיוניות קצרה ומדודה היא אחת הנפלאות שבמסורות המזוהות עם הבריטים. שלא כמו הטלוויזיה האמריקאית, שנוטה לעתים קרובות מדי למרוח עלילה מוצלחת על פני עונות מיותרות, הבריטים משרים תחושה שזה בסדר גמור ואפילו מומלץ, להפיק עונה תמציתית ומתגמלת.

אלא שהמסורת הזו מאוימת מהמתרחש במסך האמריקאי. פלטפורמות הסטרימינג ורשתות הכבלים מתאמצות לסחוט כל מותג מצליח, החל בסדרות עבר שקמות לתחייה ("בנות גילמור", "ורוניקה מארס"", "בברלי הילס 90210") וכלה בחידושן של סדרות אף שעלילת הספרים עליהן מבוססות הגיעה לסיומה ("סיפורה של שפחה", "שקרים קטנים גדולים"). לקו האש נקלעה "סוף הפאקינג עולם"', קומדיה שחורה בריטית שעלתה בנטפליקס בשנה שעברה וכבשה מיד את הצופים עם עונה קצרה ולא צפויה, שהכילה בתוכה יותר סיפור וסגנון מאשר דרמות שלהן פרקים בני שעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ