על הנייר, "נאפס" יכלה להיות קומדיה שעוד לא עשו כאן

בסוף, אחרי שצפיתי פעמיים בשני פרקים, נותרה רק התקווה שמכאן ואילך זה ישתפר. ש"נאפס" באמת תהיה מה שהיוצרת שלה, מייסלון חמוד, ופרנסי הוט התכוונו לו: קומדיית פשע פורצת דרך שגיבוריה הם ערבים צעירים בתל אביב, שרוב הדיאלוג בה מתרחש בערבית ושכל הצופים יקבלו את הדבר בטבעיות גמורה, כיאה לאזרחי מדינה שחיים בה שני לאומים שדוברים שתי שפות. החלק האחרון של התקווה מתחיל להתגשם בפרק השני, אבל כל היתר עדיין נותר בגדר משאלת לב.