הכוונות של "אבא משתדל" מלאות אהבה, אבל התוצאה חורקת

טל פרידמן מציב לעצמו מטרה נאצלת בקומדיה החדשה שלו: להנכיח את בתו עם הפיגור השכלי כשווה בין שווים. ואולם הבחירה ליצור חיץ בין האדם "טל פרידמן" לבין גיבור הסדרה נוטלת ממנו את יכולות המשחק שלו

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

כנראה שלא לזה התכוונו היוצרים. בתום צפייה שנייה בשני הפרקים של "אבא משתדל" בכאן 11, נזקקתי לטישו. כן, זו קומדיה, אבל הורים משתדלים — כמו טל פרידמן (בחיים ובסדרה) וכמוני, כלומר הורים מאמצים לילדים עם צרכים מיוחדים מורכבים — לא יכולים רק לצחוק כאן. הרגעים המרגשים, מכמירי הלב שזר לא יבין, הם בדיוק רגעי השיא בתסריט: הרגעים שבהם פרידמן, בדמותו של מדריך טיולים מובטל, נעבעך ומוכה אשם, מייחל לאהבתה של בתו (ג'וי ריגר) ומנסה להיטמע בתוך עולמה, שהוא עולם תוכן ילדותי, קבעוני, אוטיסטי מטורלל — וכן, מפגר. מוגבל קוגניטיבית קוראים לזה בלשון הנאה והמכובסת שבה כולנו אמורים להתייחס לאנשים שגופם בוגר, אבל נפשם לעולם לא תהיה כזאת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ