"טיול אחרי צבא": כל כך הרבה פחד, התנשאות ותיעוב יש בתוכנית הזאת

"טיול אחרי צבא" היא תוכנית עצובה מאוד — לא בגלל פבלו רוזנברג וגל תורן שעפים על עצמם. העצב מגיע מן ההבנה שהשניים מייצגים תהליך תרבותי שמתרחש בישראל זה עשורים רבים

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

"יפן, היר וי פאקינג קאם", מכריז גל תורן למצלמה ושוב יוצא למסע עם פבלו רוזנברג בעונה חדשה של "טיול אחרי צבא" בכאן 11. הפעם הם לא מצליחים להסתיר את החרדה. "אנחנו נמצא את עצמנו שם?" תוהה רוזנברג ומזמין מניה וביה את שאלתו האילמת של הצופה, מי זה עצמנו הזה שהלך לאיבוד וצריך למצוא אותו, ומדוע דווקא ביפן. תורן מוסיף "יש לי תחושה שאנחנו נוסעים לכוכב אחר". בלי חליפות חלל, תתארו לכם. כשהם עומדים בתחנת הרכבת שינג'וקו, העמוסה בעולם, שניהם מסכמים ש"עדיף שזה היה בסרט". היכל של מכונות מזל שאליו הם מתעקשים להיכנס מעורר בהם את התגובה "זה של חייזרים". מטייל ישראלי שהם פוגשים בקפסולת השינה ה"קשוחה" שבה בחרו ללון, כאילו במקרה — תראו לי מקרה מבורך כזה בתוכנית ריאליטי ואראה לכם את הבמאי — אומרים, "130 מיליון חייזרים אחי — לא תבוא תראה אותם?"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ