גם בשיא התפרצות הקורונה, בבית "האח הגדול" השקר ומצג השווא הם בגדר בידור

רק השבוע בושר למשתתפי "האח" על המגפה. הסתרת המידע עד כה היתה מפגן של חוסר אחריות עצום ומהדהד, וגם סיפור מוסר על צמיחתה של דיקטטורה – על המסך וברחוב בלפור

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

סודות, שקרים וכוח עודף הם סימני ההיכר הראשונים של דיקטטורה. כל העריצים, בכל חברה אנושית ולאורך ההיסטוריה, מצדיקים הסתרת מידע, מצגי שווא ושלילת חירות באותו נימוק ממש: טובת הכלל, אי אפשר אחרת.

בדיקטטורה הזעירה של "האח הגדול", שבה עד השבוע לא ידעו המתמודדים כי יש קורונה בחוץ, הפרק ששודר אתמול ב"רשת 13" ובו נתבשרו סוף סוף על המגפה, נפתח בחיוכים רחבים וזחוחים של המגישים לירון ויצמן וגיא זו-ארץ, ובהצדקה הברורה מאליה: "זה הפורמט". כשדיקטטורה היא בידור, הפורמט הוא האל. יש לסגוד לאל האחד והאוניברסלי מכוחו בתי "האח הגדול" היו חפים מידיעה על המצב בעולם החיצון – מקנדה ועד אוסטרליה, מגרמניה עד ברזיל ואפילו באיטליה. אין מטילים דופי בפורמט, אין מפקפקים בעליונותו, בנחיצותו ובצידוק המוסרי שלו, שכן הוא טוב, מיטיב ומספק בידור. ובכלל, הבידוד בבית "האח הגדול" מספק למשתתפים הגנה עילאית מפני נגיפים, אז הכל בסדר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ