בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנשים בורחים מבשורה

"אפילוג", ערוץ 8, שבת, 22:00

תגובות

ערוץ טלוויזיה צריך הרבה אומץ כדי לשדר תוכנית שמוקדשת למוות. ערוץ שרוצה לשמור על השפיות ועל הצופים שלו יבחר בחיים והצופים יבחרו בו. ההשפעה המגנטית של המוות גורמת לנו לברוח מבלי להרגיש. לכן גם יש סיכוי טוב שאתם מהבודדים שקוראים את השורות האלה. רוב הקוראים פרשו כבר באזכור הראשון של המלה "מוות", כפי שהם ברחו מערוץ 8, אם זפזפו לשם בטעות וגילו שלא משודר פרק של תוכנית הריאליטי "האם אתה חרמן יותר מתיכוניסט אמריקאי?".

הסרט "אפילוג" של מיכל קפרא מורכב ממונולוגים של אנשים ישראלים בישורת האחרונה של חייהם. לא ברור לי אם זה מקרה שרוב המרואיינים הם שמאלנים מקצועיים, סמלים של השמאל הישראלי במיקומים שונים על הסקאלה שלו. אפשר למצוא שם את אורי אבנרי, שולמית אלוני, יוסי שריד, יהושע סובול, חיים גורי וחיים חפר (כמו גם יהורם גאון, אהובה עוזרי ואחרים). זה בטח לא מקרה. יש משהו בשמאל הישראלי שמריח ממוות, והמנהיגים המסורתיים שלו מצטיירים כמקוננים נצחיים. זאב אלקין לא עסוק בלפחד מהמוות.

הקושי לגעת במוות הוא נצחי ועוצמתי כמו המוות עצמו. לכן הכוח של הסרט, הרגעים הייחודיים והמעיקים בו הם אלה שבהם המונולוגיסט מצליח לדחוף אצבע הכי עמוק לתוך החור השחור הזה. רוב המרואיינים טוענים שהם לא מפחדים מהמוות כל עוד הוא לא כרוך בייסורים. אני מאמין להם, במידה. האנשים שפוחדים באופן משתק באמת מהמוות בוודאי סירבו להתראיין לסרט. הם העדיפו לשחק עם הנכדים, ליהנות מהשעה היפה של הדמדומים, לאכול פרוסת לחם טעימה. לחיות. קשה להאשים אותם. לכל אחד דרך אחרת להתמודד, או להימנע מהתמודדות, עם התמותה של עצמו.

הסרט מתחיל אמיץ מאוד, עם מבטים עמוקים לתוך היעדר החיים, ועם הזמן מתרכך. הסרט מתרחק מהגראונד זירו של המוות עצמו ועובר לעסוק בפריפריה של המוות. בשכול, ביתמות, בטקסיות, בביורוקרטיה, בהווי, במה שמסביב. מה שמתקבל בסוף זה פרק בסדרה "הנרגנים" שעוסק במוות. האמירה הכנה והחזקה ביותר (ואולי זה רק עניין של הזדהות אישית) היא של חיים גורי, שיושב מול המצלמה עם השפם והמקטרת הגינטר גראסיים שלו ואומר בפשטות "כוס אומו המוות".

הסרט של קפרא אמיץ מטבעו אבל לא אמיץ מספיק. הייתי רוצה לראות אותו חופר עמוק יותר במהות של המוות. שיעשה את זה אפילו בחוסר רגישות, בברוטליות. שיילחם במוות בכלים שלו. הייתי רוצה שהוא יגרום לי להעביר ערוץ או להשתגע. ב"אפילוג" יש רגעים יפים ואפילו מצחיקים (האינטראקציה המפוקפקת של חיים חפר עם הפיליפינית שלו, הסיפורים של יהורם גאון) אבל לא עמוקים דים. "אפילוג" הוא סרט שמישיר מבט אל המוות וממהר להשפיל את עיניו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו