בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"עובדה": לנגב את הדמעות לראש המוסד

אילנה דיין חששה ללחוץ במקומות המתבקשים, ובהיעדר היענות לשוחח על הנושאים החשובים באמת פנתה למוצא המתבקש - לגרום לו להזיל דמעה

39תגובות

כמעט תשע שנים שתק ראש המוסד מאיר דגן בזמן שכולם סביבו ברברו. מאז שפרש מהתפקיד הרגיש, נדמה שדגן מנסה להדביק את הפער. כבר לפני כמה חודשים צעקו הכותרות ש"ראש המוסד שובר שתיקה" ומאז הוא רק שובר ושובר. מדממה מפוארת שנבנתה בשנים של שתיקה מקצועית, נותרו רק רסיסי חורבות. שתקנות היא תכונה מעוררת יראה. ברגע שבן אדם מתחיל לחפור בשכל, אתה לאט לאט מאבד את הכבוד אליו. הוא הופך להיות פתיון קל למראיינים. אילנה דיין לא איבדה את הכבוד שלה למאיר דגן. לראשי מוסד, אפילו לפטפטנים שבהם, יש בכל זאת הילה כבדה סביב הראש. הם מסתובבים בעולם עם דרכון של מרגלים ומוח מפוצץ ממידע נפיץ והדבר הזה מהלך קסם על מי שסובב אותם. לתכונות האלה יש השפעה הרסנית על עיתונאים. תפקידו של עיתונאי לחשוף מידע, תפקידו של ראש המוסד לשתוק. יש לו משהו שאין לעיתונאי והעיתונאי משתוקק אליו. התוצאה, וזה די אירוני, משתקת.

זה יכול היה להיות מפגש פסגה בין שני ממזרים מחוכמים. שניים שמתורגלים במבצעי חיסול מתוכננים היטב, שמכירים את כל התכסיסים החשאיים כך שהקורבן לא יודע שהוא בכלל הפך קורבן עד שהמחסל נמצא בבטחה בביתו, במטה המוסד או בחדר העריכה עם חומרי הגלם. אבל דיין חששה ללחוץ במקומות המתבקשים (האם היה חוסר אמון בין דגן לבין ראש הממשלה? האם הוא בוטח בהנהגה הנוכחית? האם בתור אזרח הוא ישן טוב בלילה?) ונמנעה מלדחוק אותו באלגנטיות לפינה. בהיעדר סקופים בנושא האחריות הלאומית של ביבי-ברק ובהיעדר היענות לשוחח בחופשיות על מבצעי חיסול במהלך כהונתו, פנתה דיין למוצא המתבקש - להוציא ממנו דמעות.

חשוב לנו לראות את ראש המוסד שלנו מזיל דמעה. חשוב לנו לדעת שהוא לא מחסל את אויבינו בקלות דעת. הוא לא פסיכופת, הוא בן אדם עם לב רחב. הוא אפילו מצייר להנאתו. ידוע הרי שאמנים הם אנשים רגישים, הם לא יכולים להרוג זבוב, אלא אם כן ראש הממשלה אישר להם. אם ראש המוסד גרם להרג של מישהו, זה לא מתוך דגדוג ללחוץ על ההדק אלא משום שהוא קיבל החלטה קשה ואחראית. חשוב לנו לראות שהוא מתייסר מההחלטה הזאת. אנחנו רוצים לדעת שהרהורי המצפון שמלווים אותו לפנסיה, הנאחס שהולך איתו לישון ומעיר אותו מסיוטים, הוא המחיר האישי שראש המוסד משלם כדי שנוכל אנחנו לישון טוב ולחיות את חיינו בבטחה עד 120. הוא סובל בשבילנו ואם הוא מוסרי אז בעצם כולנו מוסריים. הדמעות של ראש המוסד באות לנקות את המצפון שלנו, להזכיר לנו שיש אדם מאחורי ההדק הלאומי והוא אדם טוב. הן גורמות לנו להרגיש אנושיים ויותר חשוב מזה - צודקים.

"עובדה", ערוץ 2,  21:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו