בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"יחפים" לא נותנת את האפשרות להתרגש

הסדרה נוגעת בסיטואציות נהדרות מבחינה דרמטית, אבל לא מצליחה להפוך לסדרה סוחפת בעיקר בגלל אלון אבוטבול

34תגובות

"זמן זה דבר מתעתע. הגוף שלך יכול לנוע ב-200 קמ"ש, באותו זמן המוח יכול להיות תקוע על מחשבה אחת בלי לזוז. אז איפה אתה באמת? פה או שם?". יש אנשים שמוצצים את החיים שלהם עד לקצה. אנשים שצוחקים בקול גדול ובוכים עם כל הקישקעס, אנשים שחושקים ונושקים, שמגשימים את החלומות שלהם או מתרסקים במהלך הניסיון. ויש אנשים שמקשיבים לאלון אבוטבול. הדבר הדומיננטי ביותר ב"יחפים", הסדרה החדשה של אורי סיון, היא הקריינות של אבוטבול. מתחילת הפרק הראשון ועד סופו (וגם בפרקים הבאים), מקריין השחקן טקסטים שכתבו סיון ויוסף אל-דרור. טקסטים נהדרים, ברובם.

חלקם מגוללים את ההתפתחות העלילתית, אחרים מנסים להסביר הליכים נפשיים שעוברים על הדמויות, ולפעמים זהו טקסט פילוסופי כללי. הטקסטים באמת בסדר גמור, אבל רוב הזמן מתחשק להרים טלפון לאלון אבוטבול ולבקש ממנו שיסתום את הפה. "עד עכשיו זה היה חלום. אחר כך ריח וקולות. עם האור הכל הופך פתאום לממשי, והעולם כמו דף חלק". בטלוויזיה של היום, קריינות של אחת הדמויות או של מספר חיצוני היא לא דבר אופנתי. מהבחינה הזאת, שווה לציין לטובה את הבחירה הנועזת של "יחפים" ללכת נגד הטרנד.

הבעיה היא שב"יחפים", הקריינות לא מלווה את הסדרה אלא הסדרה את הקריינות. הנוכחות של אבוטבול כל כך דומיננטית, מכל בחינה (הקול, הטקסט, זמן המסך), שנדמה שהיא הסדרה כולה ואילו המשחק של אוהד קנולר, ורד פלדמן ומארינה מקסימיליאן-בלומין, רק מנסה לגלם את מילותיו. הסצינות קצרות, יותר כמו תמונות קטנות, והדיאלוגים מועטים. הקריינות מחליפה בניית דמויות, סיטואציות והתפתחות רגשית. היא מספרת לנו מה קורה על המסך ויוצרת ריחוק בין הצופה לעלילה. אמצעי המבע של הקולנוע (ובמקרה הזה טלוויזיה), אמורים להחליף את תפקיד המספר הספרותי. פונקציית המספר יכולה להוסיף שכבה כמו בסדרה "איך פגשתי את אמא", אבל לא להחליף את מצלמת הטלוויזיה כליל. הקריינות של אבוטבול יוצרת ניכור גדול. אנחנו מקשיבים לסדרה אבל לא חווים אותה. אנחנו מקבלים את מה שהוא אומר לנו במקום לעבור את התהליך בעצמנו, להבין, להסיק, להיות מופתעים, להתרגש. "דבר מוזר, זמן. הגוף יכול להיות על גבעה בלבנט, והשפתיים להיפגש בבודפשט. אז איפה אתה באמת? פה או שם?"

"יחפים" נפתחת בשלושה עולים גלותיים שמגיעים לקיבוץ. הסדרה נוגעת בסיטואציות נהדרות מבחינה דרמטית - אובדן האינדבידואל, תופעת הפרימוס, המפגש ההרסני עם הצבר, אבל היא רק נוגעת בהן. גם כשאני רוצה להתרגש לא נותנים לי, ונדמה שזו החלטה מודעת. כל האלמנטים שאמורים להפוך את "יחפים" לסדרת דרמה סוחפת, נזנחו ונבלעו בצל הגדול שאלון אבוטבול מטיל.

"יחפים", הוט 3, 22:30

מסך


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו