בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

המהדורה המרכזית, ערוץ 2: שעתן של כתבות החג

אפשר ונחמד לעשות אייטמים מחויכים שמתייחסים לילדים כאל גורי פודל צייתנים. השאלה היא למה להסתפק בכך?

7תגובות

איך יודעים שחנוכה מגיע? שתי כתבות מגזין יבשרו על בואו של חג האורים. אחת היא כתבה מזן ה"תראו, השנה יש סוגים שונים של סופגניות בטעמים שונים ומשונים, סופגניות פלצניות, לא כמו הסטנדרטיות עם הריבה". הכתבה הגנרית הזאת תמיד תסתיים בפריים של הכתב מנשנש סופגניה עם ציפוי פרלין ערמונים וסביצ'ה, ומסביר לצופים שהסופגניה הזאת גם יקרה במחיר וגם בקלוריות. הסוג השני הוא כתבות על זה ש"יש מלא הצגות ילדים בחנוכה, לא כולן חינוכיות, אבל כולן מושקעות, קבלו מורה נבוכים למופעי הילדים של החג". כתבה מהסוג האחרון שודרה אמש בחדשות 2.

הכתב יונתן ריגר בחר לראיין ילדים שצפו במופעים ולשאול אותם איך היה. זו לא זווית חדשנית או מרעננת, אבל אי אפשר לצפות לגלגל חדש בכל שנה. כשיונית לוי הפנתה את הצופים לכתבה, היא הודיעה שריגר שוחח עם "מבקרים צעירים" וחשפה חיוך מאופק. החיוך בא להרגיע את הצופים, לרמוז שזה נאמר בבדיחות הדעת. תירגעו, הילדים הם לא באמת מבקרי תיאטרון שצריך לקחת אותם ברצינות, הם רק ילדים. כמה קטינים התראיינו לכתבה - אגם, רז, שלו. ילדים בני מזל, נראה שיש להם הכל בחיים. הכל מלבד שמות משפחה. ילדים בטלוויזיה הישראלית לא ראויים לשמות משפחה כי הטלוויזיה הישראלית לא מתייחסת אליהם כאל בני אדם עם זהות משלהם. אם אין להם זהות, למה שואלים אותם מה דעתם על ההצגה? כדאחקה? בזמן שאגם סיפרה על חוויותיה מ"הופ, מותק של פסטיבל", הופיעה כתובית עם התואר שלה: "בת 5". לא "תלמידה בגן חובה" (זה עיסוקה, אני מניח), לא "חובבת אילוף כלבים" (זה תחביבה, אולי. ואולי טניס). הגיל שלה זה מה שהיא. היא בת חמש ורז ושלו בני שמונה. זה כל מה שהם שווים. אפשר ברגע לזרוק אותם ולקחת בני שש, חמש או שמונה אחרים.

חשוב להגיד שלא צריך לקחת את העסק הזה יותר מדי ברצינות. אפשר ונחמד לעשות אייטמים מחויכים שמתייחסים לילדים כאל גורי פודל צייתנים. השאלה היא למה להסתפק בכך? לילדים יש לפעמים אבחנות חדות ומדויקות שלא קולקלו על ידי צביעות, חנופה וחשבונאות. עם קצת יותר חריצות, ריגר יכול היה להוציא מהילדים ציטוטים הרבה יותר שנונים ומעמיקים מאשר "אני מתרגש וזה כיף לראות". אבל ככה זה כשלא מצפים ממך להרבה כי אתה בסך הכל ממלא את המשבצת של "הכתבה על הצגות חנוכה", השנייה, זאת שהיא לא "הכתבה על הסופגניות המיוחדות". ובכלל כל האייטמים האלה, שמתחזים ל"מדריך להורה המבולבל", תפקידם לשרת את מערך היח"צ של המופעים. אל תאמינו לרגע שהם נועדו לסייע לכם, הם נועדו לסייע לאלה שמוכרים כרטיסים להורים של אגם, רז ושלו.

המהדורה המרכזית, ערוץ 2, 20:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו