בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

האיש שנולד ומת בטלוויזיה

מיכל שפירא צילמה סרט על ההתמודדות שלה ושל בן זוגה אורי סלונים עם מחלת הסרטן שלו, אבל שמה את עצמה במרכז, וכך סלונים נותר בצל

20תגובות

מיכל שפירא ואורי סלונים הכירו בתוכנית ריאליטי ("בקרוב אהבה") ועכשיו הם נפרדים בסרט דוקומנטרי ("הלוואי שתמותי"). האמירה הזאת עלולה להישמע צינית או אכזרית אבל היא בסך הכל מתארת מציאות צינית ואכזרית. כשסלונים נפטר מסרטן לפני חודשיים וחצי, אנשים רבים התעצבו. הם לא באמת הכירו אותו אבל חשבו שהם מכירים אותו בעקבות תוכנית הדוקו-ריאליטי שבה תועדה תחילת הקשר שלו עם שפירא. מבחינה ציבורית, סלונים נולד בטלוויזיה ולמרות שנפטר כבר באוקטובר, מבחינת הצופים, הוא מת אתמול. בטלוויזיה, איפה שהוא נולד. למציאות הריאליטי המרושעת הזאת יש גם צדדים יפים. שפירא, שהתקשתה לנהל קשר רומנטי, פגשה גבר מקסים וקיימה איתו מערכת יחסים יפה (גם אם קצרה) מול המצלמות. סלונים עצמו מצא אהבה גדולה שליוותה אותו בחודשים האחרונים לחייו. כולנו מתים לבד אבל עדיף לגסוס כשאדם אהוב מחזיק לך את היד.

שפירא וסלונים תיעדו את ההתמודדות של שניהם עם הסרטן של אורי. האורי סלונים שמוצג בסרט הוא אדם אמיץ ומלא חוש הומור שניצב מול הפחד האנושי הגדול ביותר ומסרב להשפיל את עיניו. ובכל זאת, לאורך רוב הסרט נדמה שהקורבן האמיתי של הסרטן הוא מיכל שפירא. היא הסובלת, היא המתמודדת, היא עומדת בעין הסערה, היא מרכז העולם. הסרטן וקורבנו הישיר הם שחקני משנה. באופן שדומה לטכניקת הראיון של קרן פלס (שעליה כתבתי בתחילת השבוע), שפירא שמה את עצמה במרכז העניינים גם כשהיא לא האובייקט המעניין ביותר על המסך.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב ביקורות הטלוויזיה ישירות אליכם

בסצנה הקשה ביותר בסרט, מתנהל סוג של עימות משולש בין סלונים ואמו לבין שפירא. אמו של סלונים מעירה לשפירא על היעדר כישורי הסיעוד שלה ושפירא מבקשת להפנות את תשומת הלב לקשיים שעוברים עליה. "אני רוצה גם הנחה", מבקשת שפירא ובן זוגה עונה לה בפשטות: "אז תשיגי לך סרטן". בסופו של דבר מודה שפירא: "אני כועסת שלא רואים אותי". זה טבעי שלא רואים אותה כשלצדה אדם גוסס. הסבל של האנשים הקרובים לחולים הוא נושא חשוב שלא זוכה לטיפול מספק. אין ספק שהורים, ילדים, חברים ובעיקר בני זוג של אלה שחולים במחלות סופניות עוברים חוויות קשות מנשוא ולהם אין את הלגיטימציה להתלונן, להחצין את הסבל, לבקש רחמים.

אף אחד מאתנו לא נמצא בעמדה שבה הוא יכול לשפוט את מיכל שפירא שחוותה אובדן עצום אבל אנחנו כן בעמדה של להעביר ביקורת על הסרט שהיא צילמה ועמליה מרגולין ביימה. במיוחד לאור העובדה ששפירא בחרה להציג את חייה בפנינו בשקיפות כל כך גדולה. לו היה הסרט עוסק בסבלה של האשה שלצד החולה, היתה זו בחירה לגיטימית. עם זאת, נדמה ששפירא מתעקשת להפוך לסיפור המרכזי וכך נותר אורי סלונים בצל.

"הלוואי שתמותי", ערוץ 2, 22:15



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו