בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית ספר למוסיקה - מסחטת דמעות וכסף

"בית ספר למוסיקה - מסיבת הסיום", ערוץ 2, 21:00

63תגובות

לבמאי הטלוויזיה שניתב בין המצלמות של "בית ספר למוסיקה" היתה אמש עבודה מורכבת. הוא בנה מונטאז' צפוף משוטים של עיניים נוצצות. כשליבי פנקר שרה את "סליחה", הבמאי והנתב דילגו בין האישונים הבוהקים של מלחין השיר מתי כספי לבין העיניים הדומעות של מירי אלוני, ומשם לברק שהבזיק מאחורי המשקפיים של המורה לפיתוח קול חדווה מלר. בכל פעם שצצה לחלוחית בעין של אחד ה"מורים", קפץ אליו הבמאי. "בית ספר למוסיקה" היא סימפוניה לעיניים נוצצות, והבמאי מנצח עליה מבלי להחסיר דמעה. העיניים הנוצצות שחוזרות על עצמן במהלך התוכנית מתפקדות כמו הצחוק המוקלט בסיטקומים. כשאנחנו שומעים את הקהל צוחק בסדרה קומית, אנחנו מבינים שזה הזמן לצחוק. צחוק הוא דבר מידבק. גם בכי. בקרשנדו האמוציונלי הבמאי מראה לנו עין דומעת כדי שנדע שזהו רגע מרגש ונתרגש בעצמנו.

"בית ספר למוסיקה" היא תוכנית שכולה קרשנדו אמוציונלי. אין בה רגעים סנטימנטליים והיא בעצמה סנטימנט. רוב תוכניות הטלוויזיה המסחריות פונות לרגש אבל "בית ספר למוסיקה" היא האפקטיבית ביותר. היא מצליחה להגיע ל-100% קישקעס. גם כשאני מגייס את עתודות הציניות שנשארו לי מ-2011, ומסביר לעצמי שיש פה מערכת כלכלית שמשתמשת בילדים כמחוללי חמלה כדי לגרום לי לקנות מכונית, או כדי שיהיה לזכיינית כסף להרים עוד עונה של "האח הגדול", אני לא מצליח שלא להתרגש. התגובה לגמרי פיזיולוגית ולא נשלטת. אצלי היא מתבטאת בצמרמורת בעורף, שמקרינה על השכמות כשמישל כהן שר את "את חכי לי ואחזור". לאחרים השערות סומרות על הזרוע. מירי אלוני בוכה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

זה לא הוגן. ילדים הם נשק לא קונבנציונלי בקרב על הדמעות. מרגש אותנו לראות ילדים שרים על אהבה נכזבת או את "אל תשליכני לעת זיקנה", כי אנחנו רוצים להגן עליהם מהחיים האומללים האלה שהבאנו אותם אליהם. העניין הוא שאין "הוגן" באמנות, ודאי שלא בטלוויזיה מסחרית. כפי שלארס פון-טרייר מנצל את החרדות שלנו כדי להפעיל עליהן מניפולציות זולות (ואפקטיביות), כך גם "בית ספר למוסיקה". התוכנית משתמשת בילדים ולזכותה ייאמר שהיא עושה את זה באופן היעיל ביותר. אתמול לא היה גמר אלא "מסיבת סיום", באותה מידה שאין בתוכנית הריאליטי הזאת מנצח אלא "תלמיד מצטיין", ואין שופטים אלא "מורים". מכבסת המלים הזאת נועדה לרכך את ההשפעה ההרסנית של עולם הריאליטי התחרותי על הנפש הלא מנוסה של הילדים. עושה רושם שהמשתתפים הצעירים נהנים מהחגיגה שנחתה עליהם באמצע שנת הלימודים. הם לא יודעים שמשתמשים בהם כדי לעשות כסף. הנחמה היחידה שיש לנו היא שמשתמשים בהם היטב. אמני טלוויזיה מסחרית ברמה הגבוהה ביותר הצליחו להפיק מהנשמות הצעירות שהופקדו בידיהם מסחטת דמעות וכסף יעילה ומצטיינת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו