בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף לסיפור: היום שאחרי המונוגמיה

סדרת הדוקו של ברק היימן מלווה שני גברים ושתי נשים בשלבים שונים לגירושים שלהם. רק אחד מהם עדיין לא ויתר על המוסד הזה לחלוטין

5תגובות

אחד הטרנדים החמים של 2011-2010 היה להספיד את המונוגמיה. סדרות טלוויזיה, סרטים דוקומנטריים, כתבות מגזין וראיונות עיתונאיים התחרו על הזכות לקבור את המוסד הזה שכוונותיו בסך הכל טובות ובכל זאת הביא לאנושות כמה דברים חיוביים כמו דץ ודצה והסכם הממון. כל ידוען שהתראיין לעיתון בפתח פרק ב' של חייו הרומנטיים הסביר לנו שהמונוגמיה היא קונספט מיושן, שמדובר במערכת כלכלית בורגנית שנוגדת את הטבע האנושי או לכל הפחות הגברי, שהוא ראה את האור והאור לא כולל טבעת נישואים. "סוף לסיפור" היא סדרת דוקו שהנושא שלה הוא גירושים ופירוק החבילה המשפחתית. "סוף לסיפור" לא מספידה את המונוגמיה - היא כבר אחרי שלב ההספדים. "סוף לסיפור" זו אפילו לא ה"שבעה" על המונוגמיה, אלא היום שאחרי, שבו עולים לקבר, אומרים יפה שלום ומנסים להבין מה לעשות עם שארית חיינו.

יוצר הסדרה, ברק הימן, מלווה שני גברים ושתי נשים בשלבים שונים לגירושים שלהם. אילן וליאת מפצלים את חייהם המשותפים בלאות. יש משהו אומלל, כמעט מעליב, בכבוד שהם חולקים זה לזו בזמן פירוק הבית. אין זעם, אין מתח, אין אבל. רק הסכמות שקטות וסיגריות משותפות בין הארגזים. אם מישהו חיפש קטגור למוסד המונוגמיה, אז אפשר למצוא אותו בפרידה של אילן וליאת. רק רעיון חסר ערך יכול להתפוגג כאילו מעולם לא היה קיים. אילן וליאת עוד ימצאו אהבה. אבל הם נראים כמי שוויתרו על הרעיון למצוא את ה-אהבה. נילי היא אשה מגניבה בת 54 שהתגרשה מבעלה אחרי 32 שנות נישואים. בנה (אביעד קיסוס) מסביר לה במהלך ארוחה משפחתית שזוגיות היא פאסה. "השיטה פושטת את הרגל לנגד עינייך", מטיף לה קיסוס, והיא לא נראית נרעשת או מבוהלת. נילי קיסוס מצטיירת כמי שאיבדה מזמן את האמון במוסד הנישואים ובסך הכל מחפשת מישהו שיעביר איתה את הערבים השקטים בבית.

מוטי הוא סיפור אחר. למרות שהוא גרוש כבר שבע שנים, מוטי לא נראה כמי שמוכן לוותר כל כך מהר על הקונספט הזה של בן לוקח בת. הוא אומר שמשפחה זה דבר קדוש. שזה קשה, בטח שזה קשה, אבל צריך להתאמץ, לא לפוצץ כזה דבר קדוש על קטנות. למרות שהוא מצהיר שהוא כבר לא אוהב את אשתו, רואים שעוד יש בו להט. להט ותסכול. כאילו הוא משחזר בראש שוב ושוב מהלכים מחיי הנישואים. איפה הוא פספס, איפה הוא היה לא בסדר, באיזו שנייה הוא יכול היה לעשות משהו אחרת ולהציל את הנישואים שלו. מוטי שונה. יש לו שפה אחרת, הוא יצרי, כמעט קריקטורי. הוא נראה כמו דמות שיכולה לנצח ב"האח הגדול". אולי בגלל שהוא המשוגע היחיד שעוד לא ויתר.

"סוף לסיפור", יס דוקו, 21:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו