ביקורת

אל תשאל עם שי שטרן: רהוטה ושנונה

הטמטום ששי שטרן בחר לסגל לעצמו הפך את התוכנית ללא רק נעימה לצפייה אלא גם לכזאת שמצליחה, דרך המוגבלות שלה, להפוך למתוחכמת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

האיום האיראני הוא נושא רציני, רציני מדי. על השאלה אם לישראל יש יכולת להתמודד עם הפצצה האיראנית אין לי שום דרך לענות, אבל אני מקווה שכן. מה שבטוח הוא שלטלוויזיה המסחרית בישראל, מודל 2012, אין יכולת להתמודד עם הנושא הזה ברצינות. הטלוויזיה בישראל סובלת מהפרעת ריכוז וקשב וחוסר סבלנות קיצוני. עם דיונים שאינם אורכים יותר מחמש דקות, פרסומות ועדכוני פופ-אפ שקופצים על המסך בהיסטריה היא לא יכולה וגם לא רוצה לפתוח נושא כל כך מורכב, הרה גורל ומעורר חרדות. אז מה עושים כשאי אפשר להתייחס לנושא כזה ברצינות?

למרות חשיבותו ומורכבותו, האיש שיצא מטעם התקשורת לטפל בעניין האיום האיראני, לחקור, לברר ולהביא מסקנות, הוא איש מוגבל. "מוגבל", נדמה לי, הוא הביטוי התקין מבחינה פוליטית לתאר את דמותו הטלוויזיונית של שי שטרן. בעבר היו משתמשים במלה אחרת, גם היא מתחילה באות מ"ם, אולם היום משתמשים ב"מוגבל" או "מאותגר". בביקורת קודמת על שטרן נעזרתי במונח "גולם", הפעם נלך על "מוגבל".

שטרן עצמו הוא איש מתוחכם, אבל את השאלות הקשות מחליף מבט אהבלי ואת הטיעונים המפולפלים מחליף גיחוך מטופש, כזה שנער ממוצע עשוי להפיק רק אם ירים את הראש בשיעור ספרות וייתקל בשדיים של קייטי פרי. השאלות של שטרן לא מתוחכמות, אם לפנות לאנדרסטייטמנט, והשיחה נוטה להיתקע. לא תמיד הטכניקה שלו יעילה אבל אתמול, בתוכנית שהנושא שלה הוא האיום האיראני, היא התאימה בול.

"אל תשאל". דמות המנחה המוגבל הפכה הפכה את התוכנית לשנונה

    עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

    התוכנית ששודרה אתמול בלילה הזכירה, יותר מתוכניות קודמות של שטרן, את המופע של עלי ג'י מתחילת שנות האלפיים. בתוכנית ההיא ראיין סשה ברון-כהן, שהופיע בדמות של ראפר מטופש, אנשים רציניים מאוד כמו שרים בקבינט האמריקאי, בכירים בבית הלבן ויועצים לביטחון לאומי. הטמטום המוחלט של עלי ג'י הוציא את האורחים מאיזון, אבל הם השתדלו להסתיר את זה. מכיוון שמדובר בבריטים ואמריקאים מהוגנים, הם שמרו על ארשת מכובדת בזמן שענו למנחה על שאלות שילד בגן חובה היה מנסח טוב יותר.

    השיחות של שטרן עם ראש המוסד לשעבר דני יתום, עם ראש עיריית חיפה יונה יהב ועם - בקונטרסט נהדר - השחקן יגאל עדיקא, חשפו את האבסורד, הבורות וההדחקה שבה אנחנו חיים בכל הנוגע לסכנה הקיומית שמרחפת לנו מעל לראש. ההנגדה בין הנושא חמור הסבר שדנו בו אתמול לבין הטמטום ששטרן בחר לסגל לעצמו הפכה את "אל תשאל" לתוכנית שהיא לא רק נעימה לצפייה אלא גם כזאת שמצליחה, דרך המוגבלות שלה, להפוך למתוחכמת, שנונה ורהוטה.

    תגובות

    הזינו שם שיוצג באתר
    משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ