הפרס ע"ש גדעון סער

התנדבות היא מעשה שנעשה מרצונו החופשי של אדם. במהלך "טקס פרס שר החינוך לנוער מתנדב", התמוגג סער מתשומת הלב שהרעיף על עצמו

מורן שריר
מורן שריר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מורן שריר
מורן שריר

אתמול הפקיעה הממשלה שעה וחצי משני ערוצי הטלוויזיה שלה, (הערוץ הראשון וחינוכית 23), כדי לשדר את טקס הענקת פרס שר החינוך לנוער מתנדב ע"ש אלעד ריבן. התנדבות היא מעשה שנעשה מרצונו החופשי של אדם, ללא תמורה חומרית או אחרת. התעודה שהזוכים מקבלים, יחד עם ההכרה הציבורית וזמן המסך היקר, מהווים תמורה, חומרית או אחרת לפועלם. התמורה הזאת סותרת את המהות של מושג ההתנדבות. אז למה בעצם לקיים טקס שחותר תחת ההיגיון של עצמו? משום ששר החינוך גדעון סער, אינו פועל בהתנדבות. ההחלטה שלו לקיים את הטקס הזה נעשתה כן במטרה לקבל תמורה, חומרית או אחרת.

במשך שעה וחצי ישב סער על במת הכבוד והתמוגג מתשומת הלב שהרעיף על עצמו בערוץ שכפוף למשרדו. כשחולק כל אחד מ-12 פרסי ההתנדבות, הכריז המנחה גיא זו-ארץ על "פרס שר החינוך לנוער מתנדב על שם אלעד ריבן". סער עצמו נעמד והעניק את התעודה למתנדב הזוכה. בסיום הטקס הודה זו-ארץ בהתרגשות "ליוזם המפעל החשוב הזה, שר החינוך גדעון סער". סער זכה גם לקרדיט בולט בכתוביות הסיום, מקום ששמור לרוב לעוסקים במלאכה הטלוויזיונית, והנה, למחרת הטקס, הוא זוכה גם לטור ביקורת טלוויזיה. המתנה שממשיכה להעניק.

"טקס פרס שר החינוך לנוער מתנדב". במה נוחה לקידום עצמי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

מה עוד אפשר להגיד על הטקס? שהוא היה אנכרוניסטי? לא טלוויזיוני? ממלכתי עד מיאוס? שעריכת הווידאו היתה רשלנית? שהוא החמיץ (ולא בתום לב) את המטרה של השידור הציבורי? הכל נכון. אבל מה שבאמת מקומם הוא השימוש בבני נוער חמודים וטהורי לב (ככה לפחות הם הצטיירו) ובפעולות הקונצנזואליות שלהם כדי ליצור תשדיר בחירות של שעה וחצי ולקשר פוליטיקאי שנוי במחלוקת (כפי שכל פוליטיקאי הוא שנוי במחלוקת) עם אותה פעולה התנדבותית.

הפרס נקרא על שמו של אלעד ריבן, הנער האמיץ שנהרג בשריפה בכרמל. ראוי להנציח אותו באמצעות פרס כזה. המנחה זו-ארץ, שכל תיאור של פעילות התנדבותית נשמע מפיו כמשימה ב"הישרדות", סיפר לצופים שריבן "הסתער עם לוחמי האש על הלהבות". הביטוי "לוחמי אש" הפך נפוץ יותר ויותר מאז השריפה בכרמל. זוהי כמובן עוד יניקה מהתרבות האמריקאית, שם מכנים כבאים "Fire fighters". במקרה הזה, אין טעם להשאיל מהאמריקאים. תפקיד הכבאי הוא לא להילחם באש, אלא לכבות אותה, כפי שרופא אמור לרפא והוא לא מכונה "לוחם מחלות". נכון שכבאים מסכנים את חייהם במאבק והם ראויים לכל כבוד אבל הלחימה היא רק הדרך, לא המטרה. לוחמים יש לנו פה מספיק. מעניין ומטריד שיותר משנה אחרי שכובתה האש בכרמל, היא ממשיכה לספק לחברי הממשלה במה נוחה לקידום עצמי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ