הטוב שבזמנים, הרע שבזמנים - ביקורת טלוויזיה - הארץ

הטוב שבזמנים, הרע שבזמנים

"גלובוס", ערוץ 1, 20:15

מורן שריר
ביקורת טלוויזיה
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מורן שריר
ביקורת טלוויזיה

ממש לפני ש"גלובוס" התחילה, נפלתי על פרומו לסרט "התנערי מעפר קומי" שישודר בערוץ הראשון במסגרת רצועת "הבית היהודי". הסרט מציין שנה לרצח של חמשת בני משפחת פוגל בידי מחבלים, או כמו שהקריא הקריין: "סיפורה של משפחת פוגל מאיתמר שנרצחה על קידוש השם". אפשר למצוא הרבה משמעויות ברצח של בני משפחת פוגל - מדיניות, פוליטיות, מוסריות וכן, גם דתיות. לא מפתיע שתוכנית כמו "הבית היהודי", שלא במקרה חולקת שם עם מפלגת ימין, תעסוק בפיגוע באיתמר מהפריזמה היהודית. זו גישה סבירה. לאו דווקא נאורה, מעניינת או מעשירה אבל בהחלט סבירה במסגרת המנדט של התוכנית ושל הערוץ. הבעייתיות צצה כשאנחנו צופים בפרומו שקובע באופן מובן מאליו שבני משפחת פוגל נרצחו על "קידוש השם". בכך למעשה מאמץ הערוץ הראשון (ולא רק התוכנית "הבית היהודי") את הז'רגון הקנאי-דתי וטוען שהקורבנות של הרצח המבעית הזה, מסרו את נפשם למען קיום מצוות התורה.

הערוץ הראשון אמור לספק תוכניות מבדרות ו/או מחכימות לגוונים שונים בחברה הישראלית. חובתו לתת במה לציונות הדתית. משום מה, הערוץ פחות שש להשמיע קולות אחרים בחברה, כמו למשל של חוקרים פוסט-ציוניים. במחשבה שנייה, תחליפו את "משום מה" ב"משום שרשות השידור היא גוף פוליטי-שמרני שנשלט בידי משרד ראש הממשלה ומשפחתו".

מחפשים את הבינג' הבא? הירשמו עכשיו וקבלו את המלצות הצפייה הכי טובות באתר הארץ

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

מיד אחר כך התחילה "גלובוס", התוכנית לגבוהי המצח ובני ביתם. הדם שלי, שהתחמם בעקבות הפרומו המקומם, התקרר במהרה לטמפרטורת החדר. אחרי שני משפטים של אורן נהרי ואחד של דוד ויצטום, הוא כבר היה צונן קלות ומוכן להגשה. ובכל זאת היה משהו עוכר שלווה במשדר הזה. אמש עסקו השניים בצ'רלס דיקנס במלאות 200 שנה להולדתו. הם אירחו את הסופרת שהם סמיט שסיפרה על הדרך שעברה עם דיקנס מהספרייה בקיבוץ ועד שזכתה לתרגם את אוליבר טוויסט לעברית. בתוכנית היו כל האלמנטים הרגילים שלה - הידענות האין-סופית של ויצטום ונהרי לצד ההנאה המיסטית שהם שואבים מהאזנה לקול של עצמם; קליפים (מתוך סרטים על פי דיקנס) אין-סופיים במונחים ערוץ-שתיימים; שיחה שקטה, הומור יבש ונושא חשוב ומרתק עבור קומץ אנשים. פנטסטי. זו דוגמא קלאסית לשירות שהשידור הציבורי צריך להעניק לאזרחי המדינה. ולמרות ההכרה שבחשיבות של המשדר, הוא גרם לי לאי נוחות. 20:30 זו לא שעה שבה מדברים לאט, נכנסים לעומקם של דברים, מקרינים קליפ מתוך סרט מ-1968. הפרעת הריכוז והקשב שערוץ 2 הטמיע בי, נתנה את אותותיה. בסיום התוכנית העברתי ערוץ והתענגתי על פרסומת להונדה כמו שאנשים מעשנים שואבים סיגריה בירידה מטיסה ארוכה. קשה להודות בזה, אבל התמכרתי לפיח.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ