שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יותר מישו ומאיינשטיין

מיה סלע
ביקורת טלוויזיה
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיה סלע
ביקורת טלוויזיה

האחרונה מתוך שמונה התוכניות שהגיש עופר שלח במסגרת "הינשופים", רצועת התרבות של ערוץ 8, שודרה אתמול. הרצועה, המשודרת מדי יום, מהווה אלטרנטיבה כמעט יחידה למדורת ההבלים שבוערת על המסך. מדובר בניסיון מוצלח לייצר תוכניות תרבות, ביקום טלוויזיוני שכבר ויתר על הנישה הזאת. הינשופים כוללת תוכניות קבועות ומצוינות בהגשתם של רוגל אלפר, מודי בר און ויאיר ניצני. בכל התוכניות הללו יודעים, על פי רוב, לקיים דיונים מתוך הקשרים רחבים, ולמקם תופעות בתבונה ולעתים במקוריות בתוך שדות התרבות.

התוכניות שהגיש שלח ביקשו, על פי הגדרתן, לדבר על "האמריקנה" ולעסוק באייקונים אמריקאים. שלח אירח בכל תוכנית שלושה מרואיינים ואתם אמור היה לשוחח על מיתולוגיות אמריקאיות. אתמול הוא הבטיח לדבר עם שלומי שבן על בוב דילן, עם הפרופ' אביה ספיבק על אלן גרינספן, ועם מוטי קירשנבאום על מייקל ג'ורדן.

אלא שבסופו של דבר, שלח ביקש מהם לדבר על עצמם ודיבר גם הוא בעיקר על עצמו. לאורך כל התוכניות נראה היה כי שלח לא החליט איזו תוכנית הוא רוצה לעשות, וכך נהיה שהכותרת הבומבסטית וההבטחה התנפצה על סלעים של תוכנית ראיונות מן המניין. במקום לעסוק במיתוסים אמריקאים, בתרבות, שלח עסק במרואיינים שלו ובחוויה האישית שלהם. העובדה שהחווייה האישית היא המלך ידועה לנו. זהו המלך ממנו ניסינו לחמוק כשזיפזפנו אל ערוץ 8. התוכנית היתה לכל אורכה נטולת פרספקטיבה וקונטקסט, ולא מילאה את ייעודה.

משבן, בהיותו מוסיקאי, ניסה שלח ללמוד על הפסיכולוגיה של דילן ושאל איזה דואט היה רוצה לשיר אתו. עם הפרופ' ספיבק לא דיבר שלח על גרינספן וגם לא על האתוס הכלכלי האמריקאי. שלח לא יצא ממשבצת האקטואליה. הוא שאל את ספיבק איך לדעתו צריך ללמד כלכלה, מה הוא מציע לעשות עכשיו ואם האמריקאים מסוגלים ללמוד לקח. עם קירשנבאום הוא שוחח על כדורסל, על הווירטואוזיות של ג'ורדן, ועל העובדה שהרוויח הרבה כסף מפרסומות. הוא גם הצליח לספר שריאיין פעם את כארים עבדול ג'אבר, ושחי בארצות הברית בשנות ה-80.

שלח לא ויתר על שום קלישאה חבוטה מבית מדרש עיתונאות הגונזו, מחווה לא מודעת לניו ז'ורנליזם, בלי טיפת הומור. למשל, כשאמר ברצינות גמורה שבעבור ישראלים רבים דילן הוא דמות מכוננת יותר מישו ויותר מאיינשטיין. לא ברור איפה הם הישראלים הרבים האלה. מאליה עולה השאלה מה היה קורה לו כותרת התוכנית היתה שונה, לו לא היו מתנפחים וטוענים לעיסוק באמריקנה, לו התוכנית היתה מוצגת כתוכנית ראיונות רגילה. נדמה לי שגם אם היו עושים כך, היה מדובר בתוכנית פושרת למדי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ