העוקץ הניגירי

"סושי בינלאומי", יס דוקו, 22:00

מורן שריר
מורן שריר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מורן שריר
מורן שריר

יחד עם ההתחממות במזג האוויר, התחממה גם גזרת הדרום ויצרה פה תחושה חמימה ומחבקת כאילו אנחנו חיים בסיר של מרק לובסטרים מהביל שאיש לא ייצא ממנו חי. אולי דווקא יום כזה הוא יום טוב לכתוב על סרט תיעודי שנושאו הוא סושי. הסושי מייצג בישראל את ההפך המוחלט מהעיסוק בגראדים שנוחתים על אשקלון. הסושי, בעיני ישראלים רבים, הוא כל מה שרקוב ומחליא במדינת תל אביב, וככל שהסושי טרי יותר, כך מה שהוא מייצג רקוב יותר. ואלו ערכי הסושי על פי שונאיו: אנינות (כלומר, פלצנות), ניתוק, התנשאות, זחיחות, חוסר רגישות, היעדר סולידריות, בחירת הטפל על חשבון העיקר. איך אפשר להתעסק ברמת הדביקות של גרגרי האורז כשרקטה נופלת על בית ספר נטוש? איך אפשר להוסיף טאץ' של ווסאבי כשילדים רצים למקלט?

הסרט "סושי בינלאומי" עונה על השאלות האלה והוא בכלל לא יודע זאת. הסרט מספר את סיפורו של הסושי על שלושה צירים - החלל, הזמן והנפש. אנחנו רואים כיצד בשנות השבעים גדל הביקוש לטונה בעולם וצילומי הארכיון של מטוסי הסילון הגדולים עם סנפירי המתכת שלהם, מזכירים באופן פלאי את דגי הטונה שראינו קודם שוחים באוקיינוס. בזמן שהטונות חוצות אלפי קילומטרים של אוקיינוס, המטוסים משנעים את בשרן על פני אלפי קילומטרים של שמיים והסרט נוסע אתן לבירות סושי שונות ברחבי העולם.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

"סושי בינלאומי". איך אפשר להוסיף ווסאבי כשילדים רצים למקלט?

    הציר המעניין ביותר בסרט הוא ציר הנפש. כוכבי הסרט מדברים על הכנת הסושי ועל הטקסיות שמתקשרת אליו, באהבה, יראה ופליאה. אחד הדוברים מספר על השלבים שאדם צעיר צריך לעבור כדי להפוך לשף: במשך שנתיים הוא לומד לבשל את האורז ואז הוא רשאי להתחיל לעבוד עם סכינים אבל כמובן שעדיין אסור לו לגעת בדג. בשנה החמישית שלו, המתמחה יעזור לשף הבכיר ויכין את גלילות הסושי ובשנה השביעית הוא יורשה להגיש את המנות ולשוחח עם הסועדים. "יבדר את הלקוחות בחנופה ובהומור", כפי שמסביר המרואיין חמור הסבר ללא שמץ אירוניה. יעקב עבד שבע שנים בשאיפה לשאת את רחל לאשה, ואילו מתלמד סושי צריך לעבוד שבע שנים עד שמותר לו לדבר עם לקוחות.

    גיבורי הסרט יודעים שהסושי היה לפניהם והוא יהיה גם אחריהם. זו אחת הסיבות לכך שהם נותנים לו כבוד כה גדול. מוזר לראות כיצד פיסה דקה של דג נא, כזאת שבולעים ברגע והטעם שלה נשכח מהר, מסמלת בעיניהם נצחיות. והם, שגופם הגדול מעכל ופולט את הדג כמו גלעין של זית, מרגישים קטנים וזמניים מולו. אפשר ללמוד הרבה מהיפאנים, הם מקדשים את מה שחשוב בחיים.

    תגיות:

    תגובות

    הזינו שם שיוצג באתר
    משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ