בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עימות פוליטי? בעיקר חוסר כבוד

בניגוד למסורת האמריקאית, ה"עימותון" שנערך אתמול בין לבני למופז היה די חסר תוכן ובעיקר זלזל בנו הצופים

16תגובות

כבר כמעט שנה שהמתמודדים הרפובליקאים לנשיאות מטעם עצמם, משתתפים בשרשרת בלתי נגמרת של עימותים טלוויזיוניים. כמו להקת מתאבקים נודדת, הפוליטיקאים הנצים נוסעים מעיר לעיר ומתגוששים זה עם זה. כמו מתאבקי הראווה, גם הם תוקפים באכזריות, עונדים את הניצחונות על החגורה ולא מאמינים באבולוציה.

יש עוד דמיון בין הגינגריצ'ים והסנטורומים ללוחמי הזירה. הם כולם מכירים בחשיבותו של השואו. כמה מהעימותים האחרונים נראו כמו הכלאה בין אליפות ה-WWF לגמר ריאליטי. הכרוז קרא בשמו של כל מועמד בקול עמוק וסליזי והעניק לו כינוי: מיט "הרץ למרחקים ארוכים" רומני, רון "צייד הנציגים" פול וכו'. השואו, עצם העימות, חשוב לא פחות מהזכות לאהוב את אמריקה או לשאת נשק. בארה"ב יש כללים לא רק לדמוקרטיה, אלא גם לאיך שהיא אמורה להיראות. את הכללים האלה לא מפרים.

וזה מביא אותנו לישראל, מדינה שבה הדמוקרטיה גמישה והנראות שלה בלתי נראית. בתור מדינה עם מינימום כללים ג'נטלמניים לניהול ענייניה, לא פלא שבישראל לא צמחה מסורת של עימותים פוליטיים לקראת בחירות. קחו למשל את ציפי לבני ושאול מופז מהמפלגה הרפובליקאית הישראלית. השניים מסרבים להביט זה לזו בעיניים, לקרוא אחד לשנייה בשמם הפרטי, להכיר בקיומו של האחר כאדם. ודאי שלהתעמת.

>> יוסי ורטר על הפריימריז האדישים והמשעממים // מרב מיכאלי מסבירה מדוע לבני צריכה להוביל את קדימה

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

אמש התקיים הדבר הכי קרוב לעימות טלוויזיוני בין השניים. בפתח חדשות ערוץ 2, שוחחה יונית לוי עם לבני ומופז במקביל. המתמודדים לא החליפו ביניהם שאלות וגם לא דברי נימוסים, לא תקפו ישירות ולא נגעו במהות. המסך נחלק לשלושה: מופז, לבני ובאמצע לוי שלעתים נראתה כמו המבוגר האחראי ולפרקים כמו ילדה שמנסה לפשר בין הורים מתקוטטים. מצידה, השניים יכלו להקריא בשידור פרקים מתוך "חכמת הבייגלה" וזה לא היה משנה. ההישג העיתונאי היה להכניס את שניהם לאותו פריים.

ב"עימותון" הקצרצר, חמש דקות בסך הכל, לא היה הרבה תוכן. מלבד כמה חצים רעילים ("סרח עודף, עלה תאנה", שבהם כינתה לבני את מופז), השניים נצמדו לקלישאות ריקות של מועמדים. בכל רגע נתון היה מעניין יותר להביט במי ששתק. בזמן שלבני נאמה, מופז לא מצמץ והשתדל לשמור על ממלכתיות. עזרו גם העניבה שלו והדגלים ברקע. כשמופז ענה את תשובותיו המדודות, לבני לא התאפקה והגיבה בחיוך סרקסטי, גלגול עיניים וכל ארסנל התגובות הפאסיב-אגרסיב שעומד לרשותה. השניים לא מדברים זה עם זו ולא מכבדים זה את זו. התוצאה היא חוסר כבוד גם כלפינו וכלפי המערכת הדמוקרטית. בהיעדר מסורת עימותים מסודרת, אנחנו נאלצים לפרש את מצמוציה של הגברת לבני כדי לדעת מה היא חושבת על מר מופז. ועלינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו