בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"הבית הלבן": געגועי לנשיא ג'ד בארטלט

השיממון הטלוויזיוני של החג הוא הזדמנות טובה להתייחס לשידור החוזר של "הבית הלבן", שעומדת היטב במבחן הזמן

6תגובות

פסח, כמו שאר חגי ישראל, הוא בור ניקוז של שידורים חוזרים, תוכניות אולפן עבשות ומופעי בידור שביום חול לא היו חולמים על פריים טיים. חלקם לא רעים בכלל, אבל בגלל הקונטקסט המזלזל, הם מעוררים תחושת צרבת בסינכרון עם זו שעולה בעקבות ארוחת החג.

השיממון הטלוויזיוני הוא הזדמנות טובה להתייחס לשידור החוזר של "הבית הלבן" מדי יום בהוט וביס. עוד תירוצים אפשריים לכתיבה על סדרה מ-2001: האקטואליות שלה בעקבות הפריימריז הרפובליקאי, העונה החדשה של "כן, אדוני ראש הממשלה", עליית מחירי הדלק בעולם וההריון של קרן פלס. תבחרו את התירוץ שעושה לכם נעים אחרי ליל קניידלך.

למי שלא מכיר, הבית הלבן עוקבת אחרי שתי כהונותיו של הנשיא הנאור ג'ד בארטלט, פוליטיקאי חובב וחכמולוג מקצועי. מעניין להעניק צפייה נוספת לסדרה הזאת, שתמיד נראתה לי כסיר קיטש מבעבע, בייחוד לאור המצב הנוכחי בטלוויזיה האמריקאית. את הבית הלבן תמיד שיבחו על הדיאלוגים המהירים והשנונים שכתב לה היוצר אהרון סורקין, אבל יש בה כמובן הרבה מעבר. אחרת היא לא היתה שורדת במצב כל כך טוב עשור שבו הטלוויזיה האמריקאית לא שקטה על השמרים. הפאתוס שלה לא הלך לשום מקום והוא עדיין נלעג (אנשים לא באמת נואמים על נשגבותה של החוקה האמריקאית בחדרים האפלים של הבית הלבן), אבל הלב השוטה של הסדרה לא בא על חשבון השכל החריף שלה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

הטלוויזיה האמריקאית היום נעה בין דרמות שהן המקבילה הטלוויזיונית לנער טיפש ומאוהב ("האנטומיה של גריי"), לבין כאלה שמזכירות בחור מבריק ונטול אינטליגנציה רגשית ("אימפריית הפשע"). כשמנכים מהבית הלבן את הנאומים הנאיביים, בדרך שבה ראש הממשלה מנכה את החרדים והערבים, אנחנו נשארים עם תרגיל מבריק שמצליח לתרגם פוליטיקה וממשל למהלכים דרמטיים.

בפרק החמישי של העונה השלישית, ששודר אתמול, הטיל הנשיא בארטלט וטו על חוק שעבר בבית הנבחרים. רגע החתימה על הצו, שנייה לפני שפרצו כותרות הפתיחה הרגשניות, היה רגע מלהיט יצרים. על פניו מדובר בהליך ביורוקרטי מייבש, אבל הגאונות של הסדרה הצליחה להפוך את הצעד הזה לרגע שהפיק צרחות השתלהבות לפחות בבית אחד שאני יודע עליו בגוש דן. באופן מפתיע, הדרמה היחידה היום שמזכירה את הבית הלבן היא "בוס", סדרה כביכול הפוכה. אמנם בבוס יש טראגיות ורוע אפל שלא היו מתקרבים לרדיוס של עשרה קילומטר מהחדר הסגלגל, אבל גם בבית הלבן יש טון גדול מהחיים שמצליח לשמור על פיכחות. בוס הוא אופרה מודרנית והבית הלבן הוא שיר לכת. ובכל זאת, שתיהן מצליחות לחבר באופן אינטליגנטי בין השכל לרגש. ושאלוהים יברך את הנשיא בארטלט.

"הבית הלבן", הוט פאמילי/יס בייס, שבת, 13:25



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו