שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
"מאסטר שף ילדים"

הם יודעים גם לבשל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

חוק מוזר הוא בטלוויזיה שילדים עושים הכל טוב יותר. ילדים מצליחים להתגנב למקומות שידם של אנשים בוגרים לא משגת. כך למשל, "בית ספר למוסיקה" הצליח להעלות דמעות בעיניהם של כל אלה שסלדו מ"כוכב נולד". עכשיו הם גם מבשלים, הממזרים הקטנים. העונה הקודמת של "מאסטר שף", התחילה בכלל כתוכנית שאוכל לא מעניין אותה. רק אחרי שכל המתמודדים שמו על הכיריים את סיפור חייהם - את העבר, את הטרגדיות, את הקשיים, את הייאוש והתקווה - התוכנית הפכה למצוינת. עד אז היא נראתה כמו יום התרמה והבישולים היו רק שעשוע של רקע, כדי שיהיה מה לנשנש בזמן שמזילים דמעה. המתמודדים הגיעו ובזמן שבישלו, סיפרו את סיפור חייהם העגום. הם יכלו להכין אשכי עגל או תבשיל מחלקי פנים אבל הקישקעס האמיתיים שישבו על האש היו שלהם.

עכשיו מגיעים הילדים. הם עוד לא הספיקו להתמכר לסמים, להתאלמן, להתרושש, לאבד את כל החברים שלהם בעקבות הרגל הימורים תובעני. הם בסך הכל ילדים, הטעויות שלהם עוד לפניהם. אם אבי לוי זכה בעונה הקודמת על ידי הקפצת אוכל טעים לצד סיפור אישי קורע לב, הילדים שולחים יד ונוגעים בקישקעס באופן אחר. הם לא צריכים לעשות הרבה - הם ילדים. הם לא צריכים עבר נרקומני או התייתמות מטלטלת. עצם זה שהם קטנים וחסרי ישע, וכל העתיד שלהם - ההצלחה או הכישלון, הסטארט-אפ או ההתמכרות - נמצא לפניהם, מספיקה בשביל לגרום לנו לצאת מגדרנו ולהתפעל מהם, לעודד אותם, לקוות שאייל שני יאהב את הסטייק רוסיני שהם הכינו. הרי זו לא תגלית גדולה ש"מאסטר שף" היא לא תוכנית שעוסקת באוכל. היא עוסקת בחיבור של אוכל עם אנשים וילדים מחברים אותנו רגשית באופן אוטומטי, ללא מטען העבר, מעצם היותם ילדים.

"מאסטר שף ילדים". התוכנית הראשונה נתנה סיבה לאופטימיות

מה אתם חושבים על פרק הפתיחה של מאסטר שף ילדים? דברו על זה בפייסבוק

זה עדיין לא אומר שזה פשוט. לא קל למצוא את המינון הנכון כשמתעסקים עם ילדים בפריים טיים. איך לדבר אליהם? לבוא אליהם בדרישות כאל בשלנים מקצועיים? להתייחס אליהם כילדים בני 11? פרק הפתיחה של "מאסטר שף ילדים" שמר על טון די מדויק. למשל כשאיתי הגיש סביצ'ה, חיים כהן לא התבייש לומר לו שהמנה היא לא בדיוק סביצ'ה. "הייתי קורא לזה סלט דגים חיים", העיר השף ואיתי העיד על בגרות כשענה: "גם זה טוב". כאמור, עם ילדים, כביכול, הכל קל יותר. הם מתרגשים בקלות, מרגשים בקלות, מצחיקים בקלות ויש להם גישה חופשית לבלוטת הדמעות של כולנו. עם זאת, תפעול ילדים בתוכניות "למבוגרים" היא מלאכה מורכבת שמצריכה דיוק מופתי. קל ליפול למלכודת ההתיילדות האינפנטילית וקל להפוך אותם למפלצות קטנות. התוכנית הראשונה נתנה סיבה לאופטימיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ