ערב יום הזכרון בטלוויזיה: במותו ציווה לה את החיים - ביקורת טלוויזיה - הארץ

ערב יום הזכרון בטלוויזיה: במותו ציווה לה את החיים

הסרט "צריכה להפסיק לחכות" שונה מסרטים אחרים שבאים ללמד אותנו על הנופלים וגבורתם. הוא מזכיר לנו שהם נפלו כדי שנחיה ולא כדי שנמות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מורן שריר
מורן שריר

הסרט "צריכה להפסיק לחכות" נפתח במהדורת חדשות מלפני שמונה שנים. יעקב אילון דיווח שם על נסיונות להשיב לישראל את גופותיהם של ששת חיילי גבעתי שנהרגו בעזה, אחד מהם חייל בודד. "חייל בודד", הוא מונח מטעה. הוא נשמע נוגע ללב, כמעט לירי, אבל למעשה הוא בא למלא פונקציה פקידותית. על פי ספרי השלישות, יעקב מרוויצה היה מה שנקרא "חייל בודד", אבל הוא לא באמת היה בודד, היתה לו פה בת זוג שהוא אהב - מעיין הוד. הסרט שביימה ציפי ביידר מלווה את המסע של מעיין אל קברו של יעקב בעיר נובי סאד. משום שיעקב ומעיין לא נישאו מעולם, אין לה תוקף רשמי כשאר בשר, ומשפחתו בחרה לקבור אותו במולדתו סרביה.

בדיוטי פרי של נתב"ג, נכנסת מעיין לחנות תכשיטים. היא סקרנית האם הם עדיין מוכרים את דגם הטבעת שיעקב קנה לה פעם. המוכרת מסבירה שכבר מזמן לא. זה רגע יפהפה שמדגים איך הזמן זז, החיים ממשיכים, האופנות משתנות והדגמים מתחלפים בזמן שהחיים של מעיין קפואים זה שמונה שנים. הסרט מתעד את הניסיון של מעיין להפשיר את החיים שקפאו ולהמשיך הלאה. בשביל זה היא צריכה לגעת במקום הכואב ביותר, היא חייבת להגיע למשהו שקרוב להשלמה. לשם כך היא נוסעת לסרביה ועולה לקבר של אהובה. זה מה שהופך את "צריכה להפסיק לחכות", לסרט שונה בנוף סרטי יום הזיכרון.

מחפשים את הבינג' הבא? הירשמו עכשיו וקבלו את המלצות הצפייה הכי טובות באתר הארץ

בתום הצפייה בסרט אנחנו לא יודעים הרבה על יעקב, הסרט הזה שונה מסרטים אחרים שבאים ללמד אותנו על הנופלים. הוא גם לא מאלה שמפארים את המוות ואת ההקרבה. "צריכה להפסיק לחכות" הוא בכלל לא סרט על המתים, הוא סרט על החיים. הוא סרט על בחורה צעירה שהתאהבה בגבר צעיר וחייו נגדעו ברצועת עזה. באותו רגע החיים שלה נעצרו אבל היא לא רוצה שהם ייעצרו, היא רוצה להמשיך לחיות. מעיין הוד לא מעוניינת לקדש את המוות והשכול, היא לא רוצה שחייה יהוו אנדרטה למה שאין. אין פסול בזה, כמובן. ובכל זאת, סיפורים כמו של מעיין לא נהוג לספר, לפחות לא מהזווית שציפי ביידר בחרה. יעקב יילך עם מעיין לכל מקום שהיא תגיע אליו, גם לזוגיות הבאה שלה וגם לאמהות. אבל העובדה שחייו נפסקו לא חייבת להביא גם לסוף חייה של בחורה צעירה ומלאת חיים. יום הזיכרון הוא יום שבו החיים שלנו עוצרים לרגע כדי להסתנכרן עם החיים שנפסקו (של הנופלים) ואלה שנעצרו (המשפחות השכולות). הסרט "צריכה להפסיק לחכות" מזכיר לנו שהנופלים נפלו כדי שנחיה ולא כדי שנמות.

מתוך "צריכה להפסיק לחכות". כדי שנחיה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ