פגוש את העיתונות ותן כותרת, בבקשה

במשך 8 דקות ניסתה דנה ויס להוציא כותרת מעמוס ידלין. באין הצלחה, על המסך הופיע הציטוט כי "השותפים להחלטה על איראן רציניים". מסתבר שבימינו זו נחשבת לכותרת מסעירה

מורן שריר
ביקורת טלוויזיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מורן שריר
ביקורת טלוויזיה

"פגוש את העיתונות" היא תוכנית שתפקידה לייצר כותרת אחת, משפט שאפשר לצטט ממנו במבזקי החדשות ובעיתוני יום ראשון. בכל שבוע מגיע איש ציבור לאולפן של דנה ויס ושניהם מדברים ומדברים. השיחה הארוכה הזאת משתלמת רק אם יוצא ממנה ציטוט אחד מטלטל שיזכה לאזכור בכלי תקשורת אחרים. זה גם המודל שמחזיק את מוסד "שבתרבות".

אתמול אירחה ויס את האלוף (במיל') עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר. לאחרונה מקובל שכשאנשי מודיעין וביטחון בכירים פושטים את המדים הם סופרים עד ארבע ואז רצים לספר שראש הממשלה ושר הביטחון הם שני אקדוחנים מטורללים. דיבור כזה יכול להתאים בול לכותרת של מוצ"ש. עמיתים לשעבר של ידלין העניקו כבר כותרות יפות וקליטות: "דגן: 'כעת אין מי שיעצור את ביבי וברק", "דיסקין: 'אין לי אמון במשיחים מקיסריה ואקירוב'". ויס אולי קיוותה שידלין ייתן לה כותרת דומה, וכבר בשאלתה הראשונה, היא ניסתה לברר אם הוא מסכים עם דגן ודיסקין. היא התאכזבה לגלות שלא.

במשך יותר משמונה דקות ניסתה ויס להוציא מידלין כותרת, אך זה התעקש שראש הממשלה ושר הביטחון דווקא בסדר גמור. ויס התקשתה להאמין. "אבל דגן ודיסקין אמרו...", היא התלוננה כאילו הובטח לה דבר מה והיא מתקשה להשלים עם אובדנו. "זה מטריד אותי ברמה האישית", ניסתה לבסוף גישה נוספת, כאילו אומרת: תעזור לי, תן כותרת, אני מבקשת באופן אישי. בסופו של דבר הכותרת שהתנוססה על המסך היתה הציטוט הבא: "השותפים בקבלת ההחלטות על איראן רציניים מאוד". בימינו זה נחשב לכותרת מסעירה.

עמוס ידלין. אנא, תן כותרת לדנה

בהמשך התנהל באולפן דיון בעניין בעיית הפליטים והעובדים הזרים בדרום תל אביב. המשתתפים היו ח"כ דני דנון, העיתונאי בן דרור ימיני, סגן ראש עיריית תל אביב אסף זמיר ונציגת האו"ם שרון הראל. כצפוי מרוב חברי הפאנל, הדיון נגע בגזענות (דנון), דמגוגיה (ימיני), נטיעת פאניקה (דנון וימיני) ואין אונות ציבורית (זמיר). כשהעלתה ויס את סוגיית בניית מתקן כליאה למסתננים היא התנצלה: "יקראו לי מתייפייפת, אבל זה בכלל יכול לעמוד בקנה מידה של משפט בינלאומי?". יש כמה בעיות בשאלה של ויס. קודם כל, הסוגיה לא צריכה להיות משפטית אלא מוסרית, מה שמוביל לבעייתיות הרצינית יותר שמשתקפת מהניסוח של ויס.

אף עיתונאי, איש ציבור או אזרח בישראל לא צריך להתנצל על "התייפייפות" כשהוא מדבר על עניינים הומניטריים ומשפט בינלאומי. האפולוגטיקה שהוטמעה במי שמנסה להעלות לסדר היום ערכים שהם לא "ביטחון", "יהדות" ו"יישוב הארץ", היא הסימן הראשון לוויתור על אותם ערכים ועל התאיידותו של עמוד שדרה מוסרי.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ