ביקורת טלוויזיה

קני פאוורס, זבל של בן אדם

הוא גס רוח, בטלן, שחצן, גזען וריקני, לקה במחלות מין וימכור את האפיפיור. אבל אי אפשר שלא לחבב אותו. "על הפנים", יס או, 22:00

מורן שריר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מורן שריר

קני פאוורס הוא זבל של בן אדם. באמת, תת רמה. הוא גס רוח, בטלן, שחצן, גזען וריקני. הוא התנסה בקללות ומחלות מין שידועות רק למלחים, והוא ימכור את האפיפיור בשביל חפוז עם מלצרית. לקני פאוורס אין מקום בשום קהילה אנושית. ובכל זאת, אי אפשר שלא לחבב אותו. בפרק הראשון של העונה השלישית של "על הפנים" (שם איום ונורא ל-"Eastbound & Down" של HBO), פאוורס חוגג יום הולדת שנה לבנו. ליתר דיוק הוא מגיע שיכור ומסרב בכל תוקף לגעת בילד הקטן. קני פאוורס נגעל מתינוקות.

ממתי התחלנו לאהוב זבלים של בני אדם בטלוויזיה? ארצ'י באנקר היה אדם חשוך אבל היה לו לב זהב. "סיינפלד" כבר קפץ מדרגה ושיכנע את העולם שמיזנטרופיה זה קול וציניות היא העזר המושלם להתמודד עם תלאות החיים לפני המצאת הציפרלקס. ובכל זאת, ארבעת גיבורי "סיינפלד" היו נערי הפוסטר של מיזנטרופיה-לייט - הם ניסו להפוך את האנוכיות והאנטיפתיות למשהו חביב, שנון ולא מזיק. היה קל לאהוב אותם. "המשרד" הבריטי היתה הסדרה הראשונה שהגיבור שלה - דיוויד ברנט שגילם ריקי ג'רביס - הוא איש דוחה ללא כל חן. מאז אנחנו מוצפים בסדרות על אנשים שליליים ו/או חסרי מוסר ("פילדלפיה זורחת", "משפחה בהפרעה", "תרגיע", כל הסדרות האחרות של ג'רביס). קני פאוורס עושה את כל מה שאנחנו לא מעזים לעשות וברור שזה חלק מהקסם שלו. זה מובן מאליו. אבל יש בו יותר מזה.

קני פאוורס הוא שחקן בייסבול עם חיבה לסקס, סמים וסקס בתשלום. החיים שלו הם תמיד חורבה אנושית. הדמות שלו חמקמקה - אנחנו מקנאים בו ובזים לו; לפעמים מעריצים את סגנון החיים שלו ולפעמים מרחמים עליו; רגע אחד אנחנו רוצים להיות הוא ורגע אחר אנחנו מקללים את הרחם של אמא שלו. "על הפנים" עלולה להצטייר כסדרה וולגרית ורדודה עם פה מלוכלך, עירום לא הכרחי ובדיחות גסות. מעבר לנערות הליווי ושישיות הבירה, יש ב"על הפנים" גם רגישות, לא כזאת שמנסים להעביר בכלים הקלישאיים של הטלוויזיה האמריקאית המסורתית. מי שצפה בשתי העונות הקודמות ובנוכחית, מכיר כבר את קני ומזהה את הניואנסים בהתנהגות שלו. הוא יודע מתי קני באמת לא שם זין ומתי הוא עושה את עצמו ונעלב על אמת. פאוורס (בגילומו של דני מקברייד) מצליח להעביר את החולשה שלו בלי שהוא אי-פעם יודה בה, רק בעזרת משחק רגיש וסאבטקסט של תסריט. מעבר לכך, מדובר באחת הסדרות הפרועות, המצחיקות וחסרות הגבולות שמשודרות כיום בטלוויזיה. וכן, יש שם עירום וקללות אבל לא זה העניין.

ממתי התחלנו לאהוב זבלים של בני אדם בטלוויזיה? מתוך הסדרה "על הפנים"

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ