פסטיבל. שירים. דיכאון

"אבי הזמר מארח" היא תוכנית אירוח קומית די משעשעת אך משחזרת פארודיות עבר. חמור מכך - היא דומה להפליא לתוכניות אמיתיות בז'אנר הזמר המזרחי

מורן שריר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מורן שריר

אבי הזמר הוא זמר מזרחי שקיבל תוכנית אירוח. הוא לובש חולצה מבריקה, מכנסיים לבנים, ז'אקט לבן ולמותניו חגורה לבנה עם אבזם נוצץ שיותר גדול מהראש שלו. הוא קורא לאורחים שלו "נשמה", גם לקהל ולנגנים. אבי הזמר אוהב לשיר. השירים שלו נעים בין בלדות נוגות ("אמא") לשירי חפלה שמחים ("כלנית"). הוא מארח שחקנית, זמר, כוכבת ריאליטי ואת אמא שלו ומגיש להם חמוצים. הוא מדבר בשפה ייחודית, עם ביטויים שהם ספק חידושים לשוניים-ספק שגיאות. יש לו סיידקיק בשם שוקו עם כובע מצחיה וזקן. האולפן שלו מעוצב כמו אולם אירועים, עם שולחנות שעליהם קנקני מיץ ואוכל. הטוק שואו שלו משודר בערוץ 24. אז למה "אבי הזמר מארח" נחשבת לפארודיה קומית? לא ברור.

אבי הזמר הוא דמות שמגלם השחקן אבי דנגור במופע בידור שרץ כבר כמה זמן באולמות קטנים וצבר עדת אוהדים. עכשיו קיבל אבי הזמר את משבצת השידור של שישי בערב בערוץ 24. "אבי הזמר מארח" היא תוכנית קומית די משעשעת. דנגור הוא בדרן מוכשר, יש לו כמה בדיחות טובות והגשה מוצלחת מאוד. בעיקר נעים לראות בטלוויזיה קומדיה - קטגוריה שלמה שבאופן מחפיר כמעט ולא קיימת בארץ.

הבעיה הראשונה עם הגיוס של אבי הזמר לטלוויזיה זה שהוא לא מחדש הרבה. פארודיות על זמר מזרחי לא חסרו לנו וחלקן היו מוצלחות מאוד: "פסטיבל שירי דיכאון" של הגשש החיוור; נאוה רן שגילמה שרית סרי ב"העולם הערב"; הזמר קוקו עם הקלידן סטיב שהמציאו אסי וגורי. קשה להמציא מחדש את הז'אנר הקומי הזה. ראית חליפה לבנה אחת, ראית את כולן. גם אם דנגור והשותפים שלו ליצירה עושים עבודה טובה, הם לא מציגים משהו שלא נכתב ובוצע כבר בידי טובי הכותבים והמבצעים.

הבעיה השנייה והחמורה יותר של "אבי הזמר מארח" היא שהיא לא נראית כמו פארודיה. אם לערוץ 24 היתה תוכנית אירוח אמיתית בליל שישי, היא היתה נראית בדיוק ככה. "אבי הזמר מארח" לא נראית שונה מהרבה תוכניות שקיימות היום או בתקופה האחרונה. היא דומה מדי לתוכנית של נסים גרמה בערוץ הראשון; הסיידקיק נראה בול כמו העוזר של דידי הררי ב"מופע לילה"; האולפן זהה לזה של "הטברנה"; התוכן השיווקי (המתוסרט), החלטורה (המכוונת) והגסות (הקומית) לא שונים מאלו שאנחנו מכירים מצפייה יום יומית בטלוויזיה.

ערוץ 24 לא מגלה הומור עצמי או נועזות בהחתמת אבי הזמר אלא בסך הכל משבץ עוד תוכנית זמר מזרחי בלוח השידורים שלו. רף השידורים בארץ ירד מאז "פסטיבל שירי דיכאון" ורף הקומדיה חייב לעלות בהתאם. צריך להתאמץ במיוחד לעשות פארודיה על ערוץ שנראה כמו פארודיה. קשה לצחוק על תרבות כשהתרבות היא בדיחה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ