העם דורש סיפורים קצרים

כשהאודישנים של כוכב נולד מציגים בדקות ספורות את החלום ושברו של בני 18, למי יש כוח לסיפורים מורכבים כמו הסרט על חיי זוכה הפוליצר נורמן מיילר

מיה סלע
ביקורת טלוויזיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיה סלע
ביקורת טלוויזיה

כוכב נולד, ערוץ 2, 21:00; נורמן מיילר: האמריקאי, יס דוקו, 22:00

מי שאינו בעל בית במדינה הזאת (כלומר תושב בית אל), נאלץ להסתפק אמש בטלוויזיה. או הדבש של כוכב נולד או העוקץ של נורמן מיילר.

תוכניות האודישנים של "כוכב נולד" מבשרות את לידתו מחדש של ז'אנר הסיפור הקצר. כבר הספידו אותו, האומלל, אבל אולי הוא מנסה לאותת שהוא חוזר. האודישנים מספרים סיפורים קצרים, חיים שלמים של בני 18 בממוצע שכבר בגילם הפעוט יודעים לחלום.

ייתכן שהעובדה שציבור כל כך גדול נוהה אחר התוכניות הללו מעידה על כך שאנשים כמהים לסיפור קצר. לדבר הדחוס, המהודק, המצומצם הזה. אולי הציבור מאס ברומנים עבי כרס, בפיתולים מסובכים, בסיפורי שושלות, מיתות משונות, אהבה ושלום. מספיק לו השלט "העם דורש".

הסיפור שמספרים האודישנים הוא תמיד וריאציה על נושא הרצון. הנה אנשים שרוצים כל כך, שתמיד רצו, ואיש מהם אינו ראוי לגינוי, בוז או מחלוקת. בדקות ספורות מוצגים החלום ושברו. ולאחריו עוד חלומות שסופם אינו ידוע מראש, הרי זה או כן או לא.

לכן כה קשה היה המעבר לסרט דוקומנטרי, בן שעה שלמה!, מסע פרוסטיאני מפותל ממש. למי יש כוח לסיפורים ארוכים, מורכבים, ועוד כאלה שראויים לגינוי. ביס דוקו שודר אמש סרט דוקומנטרי על הסופר, העיתונאי, הקולנוען, זוכה הפוליצר, המתאגרף החובב נורמן מיילר. גיבור אמריקאי הוא מיילר זה. והסרט לא החביא פינות אפלות בחייו. האלימות שלו כלפי נשותיו, והוא היה נשוי שש פעמים. תשעת ילדיו שמהם לא חסך כמה מראות לא סימפטיים. הזעם והתהילה, והסוף הרע הידוע מראש (בסוף מיילר מת, איזה מין גיבור זה?).

והיה העימות הטלוויזיוני המפורסם שלא ייראה כמוהו בטלוויזיה המנומסת, החיובית המתחנפת שלנו. נורמן מיילר וגור וידאל מחליפים מהלומות בתוכנית טלוויזיה בגלל וידאל שכתב כי מיילר שונא נשים כמו הנרי מילר וצ'רלס מנסון. והיתה גם אשתו הראשונה של מיילר שתיארה איך ארתור מילר, כשהיה נשוי למרילין מונרו, הזמין את הזוג מיילר אליו הביתה. מיילר היה מאושר כי היה בכוונתו לפגוש את מונרו וכנראה גם לכבוש את לבה. אלא שכאשר הגיעו ישב מילר על המרפסת וקידם את פניהם בלבביות, מתנצל על כך שמונרו היתה צריכה לנסוע. מיילר זעם. הוא לא עשה את הדרך הזאת כדי לפגוש את ארתור מילר שעניין אותו פחות. מאוחר יותר הסתבר שמונרו היתה בבית, התחבאה בקומה השנייה. מרילין פחדה מנורמן מיילר. והיתה גם ההומוסקסואליות המודחקת של מיילר, וג'קי קנדי, ואנדי וורהול והזעם והחדשנות. מיילר היה איש מופקר, יהיר, חסר גבולות, הרסני, מבריק. האם הוא היה האמריקאי בה"א הידיעה? הוא בעיקר ייצג איזו אמריקנה פרועה, חופשית שיש לה זמן לסיפורים ארוכים, אבל עכשיו זמן ניסור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ