בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תהיה עצוב

"חמש עם רפי רשף", ערוץ 10, 16:50

תגובות

נדב פרי שוב החליף אתמול את רפי רשף. אם רשף הביא את סגנון ההגשה האפאתי - או מינורי, אם להיות מנומס - למחוזות חדשים, אז פרי לוקח את האפאתיה הלאה ומגיע להישגים מרחיקי לכת. ומסתבר שעדיין יש שיאים שלא נשברו. כשזה מגיע לאפאתיה, נדב פרי מגיע לקצה הספר ומעבר לו, הוא צועד באומץ - ובאדישות מה - במקום שבו איש עוד לא דרך. פרי, כתב פוליטי מוכשר, סיגל לעצמו סגנון הגשה נרפה. זו לא הפעם הראשונה שהוא מתפקד כמגיש ראשי וכל פעם הוא משדר חלושעס. הצפיות בו תמיד מעוררות דאגה כנה: האם הוא רעב? האם הוא מתוסכל או מיואש? האם לא ישן טוב בלילה? צפייה בהגשה שלו אתמול העלתה תהייה חדשה: אולי הוא עצוב? ואם כן אז מה העציב אותו - הטבח בסוריה? המצב של ערוץ 10? האייטם על מחירם הגבוה של מקדמי הגנה?

יש סגנונות הגשה שונים למהדורות חדשות. יש מגישים אגרסיביים, ציניים, זחוחים, חנפנים, קורקטים ועוד. מעולם לא נתקלתי בסגנון הגשה עצוב.

יכול להיות שנדב פרי המציא משהו חדש. פרי נראה כאילו הפילו עליו את המשמרת הזאת, בניגוד לרצונו. יכול להיות שהמטלה המבאסת הזאת המציאה סגנון הגשה תוצרת ישראל. אנחנו רגילים לכעוס על מגישי החדשות שלנו, לאהוב אותם, לסמוך עליהם, לזלזל בהם או לחשוש מהם. זו הפעם הראשונה שבא מגיש חדשות ומעורר את הדחף ללטף לו את הראש ולהגיד לו שיהיה בסדר.

תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו