בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יום האם" בערוץ 2: שקרניות קטנות ויפות

שקרים, צביעויות ואי הבנות שלא בתום לב הם תמיד מניעי עלילה בקומדיות מצבים, אבל נדמה ששתי הגיבורות של "יום האם" חיות כאילו בלי השקר הן לא יכולות לחיות

88תגובות

אפשר להגיד ש"יום האם", הסדרה החדשה של דניאלה לונדון-דקל ודנה עדן, היא סדרה שעוסקת במשפחה. אפשר גם להגיד שהיא מתמקדת באשה שמנהלת בית, קריירה, בעל, ילדים וחברות טובה מבלי לאבד מהעצמאות, דעתנות, שנינות וקוליות שלה. אפשר להגיד שזו סדרה על הרוב החילוני, ישראל השפויה, מעמד הביניים ומה לא. אבל זה לא יהיה מדויק. הדבר הבולט ביותר ב"יום האם" - מצפייה בפרק ששודר אמש וזה של שבוע הבא - הוא שזו סדרה על שקרנים. וליתר דיוק - שקרניות. הגיבורה אלה (קרן מור) וחברתה הטובה מיקי (אורלי זילברשץ) משקרות באותה טבעיות שהן נושמות. לפעמים השקרים מקדמים עלילה (אלה משכנעת את מיקי שילדה סודאנית הדביקה אותה בכינים וגורמת בפועל לגירושה של הילדה מהארץ); לפעמים השקרים יוצרים עלילה (מיקי מספרת לאלה שאפליקציה להיכרויות הומוסקסואליות בכלל נועדה לאתר אטליזים); לפעמים הן משקרות כדי להימנע ממצבים לא נעימים (מיקי אומרת שהיא לא יכולה להחביא את הילדה הסודאנית בביתה כי היא נוסעת לסין להציל גורי פנדה); ולפעמים הן משקרות כדי להיחלץ מהמצבים העוד פחות נעימים שהשקרים שלהן הובילו אליהם (אלה אומרת שיש לה סיר על האש כדי להבריח את בעלה מזרועותיו של מאהב שמצא אותו באפליקציה להיכרויות הומוסקסואליות); לפעמים השקר הוא גס באופן קיצוני (מיקי: "אני כל כך אוהבת את שרה נתניהו") ולפעמים הוא מעין עווית לא רצונית (מיקי לאשה שמתעניינת בסיכה שעיצבה: "אני קיבלתי עליה ציון לשבח בקונגרס ליצירה נשית בהלסינקי"). מדידה מגלה ששליש מהפרק עובר באיזושהי רמה של חוסר כנות מודע.

שקרים, צביעויות ואי הבנות שלא בתום לב הם תמיד מניעי עלילה בקומדיות מצבים מהסוג הזה, אבל נדמה ששתי הגיבורות של "יום האם" חיות כאילו בלי השקר הן לא יכולות לחיות. בעלה של אלה, מושו (דרור קרן), לא נתפס בשקר, לפחות בפרקים הראשונים של הסדרה. אם כבר הוא הקורבן. יש פה היפוך תפקידים. הסיטקומים הרגילים שמתמקדים בגיבור שאשתו עושה לו את המוות ("נשואים פלוס", "שפץ ביתך") מציגים את השקר הלבן כאפשרות היחידה של הגבר לעבור את היום בשקט. כמובן שהשקרים האלה מתפוצצים תמיד כי הנשים בסיטקומים של פעם הן פוליגרפיות מהלכות והבעל חוטף על הראש. פה המקרה הוא הפוך - הגיבורות הן אשת המשפחה וחברתה הרווקה והמגניבה. מושו הוא האשה טובת הלב והמשעממת שמחכה בבית. "יום האם" לא מציעה מודל סיטקומי חדש אלא רק הפוך - תמונת ראי של המתכונת הישנה שאנחנו מכירים. בסופו של דבר אחרי צפייה בסדרה, משעשעת וכתובה טוב ככל שתהיה, אנחנו מבינים ממנה שאי אפשר לנהל זוגיות, אמהות, חברות וחיי קהילה בלי שכל מלה שלישית שיוצאת מהפה תהיה שקר.

"יום האם", ערוץ 2, 21:50



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו