כשהאובססיה לחירות מחסלת את הטעם הטוב - לואי ת'רו

"לואי תרו והחיות המסוכנות", ערוץ 8, 22:30

מורן שריר
מורן שריר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מורן שריר
מורן שריר

בשנה שעברה, עשרה ימים לפני ששודר לראשונה הסרט התיעודי "לואי תרו והחיות המסוכנות", קרתה תקרית משונה באוהיו. בעליה של חוות חיות פראיות בעיר זיינסויל שחרר את כל האריות, הנמרים, הדובים והקופים שהיו כלואים אצלו והתאבד. המקרה הזה הסיט את תשומת הלב לתופעה אמריקאית מוזרה שבדרך כלל לא זוכה לכותרות. כלומר, לפחות לא עד שפסיכופט משחרר דובי גריזלי לכביש המהיר באוהיו. לתופעה הזאת - אמריקאים שמגדלים חיות פרא כחיות מחמד - הקדיש לואי תרו את הסרט ששודר אמש בערוץ שמונה.

תרו פוגש טיפוסי קיצון כמו ג'ו אקזוטיק, שמגדל בחווה הפרטית שלו באוקלהומה 1,400 חיות שונות, בהן 176 נמרים. תרו משתמש בשטיק הקבוע שלו - פרצוף חמוץ או מבועת מול האקסצנטריות של השוליים האמריקאיים, ושאלות תם שמותחות ביקורת באמצעות אירוניה גסה שבכל זאת עוברת איכשהו מעל הראש של האמריקאים המקושקשים. אבל הפעם היתה לת'רו סיבה אמיתית להיות מבועת. המרואיינים שלו הסתובבו עם נמר סיבירי קשור לרצועה כאילו היה לברדור בשדרות רוטשילד; הם נתנו לו לחבק קופת בבון שנראתה מאוד לא מרוצה מתנאי הכליאה שלה; והסבירו לו שקופת השימפנזה "טוקם קרי", היא נשמה טהורה שלא מסוגלת לפגוע בזבוב, שנייה לפני שהיא ניפצה חלון מול העיניים המפוחדות שלו.

המעניין בסרט הזה, הוא היותו מעין סרט טבע על סרט טבע. הטיפוסים שמצולמים בו חיים בחברת חיות פרא ויש להם דעות על האופן שבו יש להתנהג אליהן, איך לטפח אותן (עגילים לשימפנזה), במה להאכיל (דוריטוס, נודלס ועוף סיני מוקפץ) ואיך לחנך אותן (הנמר הסיבירי צריך ללמוד על מורשת אבותיו בסיביר). במקביל, תרו בוחן את בעלי החיות, את הרגליהם, המוזרויות והתזונה שלהם באותו אופן שבו הם בוחנים את החיות.

מתוך לואי תרו והחיות המסוכנות. סרט טבע על סרט טבע

ג'ו אקזוטיק למשל, חי עם שני בני זוג שונים שמעולם לא נפגשים זה עם זה. טים מאינדיאנה לעומת זאת, חי עם אשתו אבל לא הכל ורוד. "אני מסרב לתת אמון או לכבד כל יצור אנושי בעולם הזה", מצהיר טים. "אתה לא בוטח ומכבד את אשתך?", שואל אותו תרו. "לא", משיב טים באדישות כשלצדו עומדת אשתו, אמריקאית נאה בדימוס, כזו שיכלה להיות מלכת היריד של בלווד קנטאקי אבל עכשיו היא עומדת במטבח ביתה, שקטה ודהויה, מחזיקה בידה פודל או סמור או פלטיפוס, ומקשיבה לקשקושים של בעלה המשונה. והיה גם הבחור שקורא לקופה "בתי הקטנה", ומנשק אותה עם הלשון.

לואי תרו שוב חוקר את האופן שבו האובססיה האמריקאית לחירות עוקפת את שיקול הדעת והטעם הטוב. החידוש היפה הפעם הוא בכך שהאמריקאים שבסרט מעמידים פני חוקרים בסרט טבע מבלי להבין שהם עצמם מושא לסרט טבע מרתק.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ