שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חרדת הכיליון הגיעה לערוץ לוגי

החיפוש אחר השראה הופך את "מקס ומוזה" לתוכנית קסומה, שעושה כבוד למלה הכתובה, אך גם לא נרתעת מעיסוק בצדדים הפחות יפים של העולם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

"מקס ומוזה", ערוץ לוגי (הוט), 9:40.

קיפאון כותבים היא תופעה ארורה, כך מספרים. הכותב, שמתבקש לספק תנובה על בסיס קבוע, מגלה שהמוח שלו בבצורת. הוא לא יכול להכריז על שנה שחונה או אסון טבע, הוא לא יבקש סובסידיות מהמדינה, הוא פשוט יטבע בדיכאון ורום (אם הוא המינגווי) ויחכה שהגשם יגיע. האימפוטנציה הליטרלית הזאת היא דווקא המנוע מאחורי יצירות רבות. סרטים מצוינים נכתבו על קיפאון כותבים, בין השאר "בארטון פינק" (האחים כהן), "הניצוץ" (סטנלי קובריק על פי סטיבן קינג) ו"אדפטיישן" (צ'רלי קאופמן). עכשיו יצירה נוספת מצטרפת לגלריה המשכנעת הזאת - "מקס ומוזה" (ערוץ לוגי).

מקס ומוזה הם העוזרים הנאמנים של עמיקם בסדנת השירים שלו. עמיקם הוא "משורר העמק" - פזמונאי ואמן חריזה מחונן שכותב שירים לאירועים וטקסים ומפרסם מיצירותיו במקומון העמק. אבל יום אחד עמיקם מגלה ש"לא נשארו בסל מלים שיתחברו אל הצלילים". המוח שלו יבש, קפא. הוא יוצא למסע לחפש השראה כדי שיוכל לחזור ולחרוז. בינתיים, עד שהוא ישוב, מקס ומוזה אמורים לחפות עליו ולכתוב שירים במקומו. המשימה שלהם לא פשוטה - אין להם ניסיון בכתיבת שירים והם מוכרחים להסתיר את היעדרו של עמיקם מכמה מוקשים פוטנציאליים: הנמסיס גבעון (הטוען לכתר "משורר העמק"), חיותה (ראש ועד העמק) ורמי (רמי קליינשטיין שמלחין שם את השירים).

"מקס ומוזה". כבוד למלה הכתובה ועסקנות פוליטית

"מקס ומוזה" היא תוכנית ילדים קסומה. היא מתרחשת באווירה כפרית מיושנת, כזו שאולי היינו רוצים שהילדים שלנו יגדלו בה. "העמק" שבו מתגלגלת העלילה מהדהד כפר ציורי (כמו ב"ילד הכרובית" של יהונתן גפן) והטקס שבו ילדי העמק שרים מזכיר חגי שבועות בקיבוצים ומושבים. "מקס ומוזה" עושה כבוד למלה הכתובה, המושרת, ובעיקר לכתיבה עצמה. הסופרסטאר של העמק, האיש הנערץ ומעורר היראה שכל אחד רוצה לתפוס את מקומו, הוא משורר שיכולתו לחרוז מלים נתפשת כבלתי נתפשת.

בעולם הקסום של "מקס ומוזה" מסתתרים גם אלמנטים פחות נאיביים ויותר זדוניים. יש בעמק לא מעט עסקנות פוליטית (חיותה לא פראיירית), יש אינטריגות, קנוניות ובגידה (עמיקם לא יכול לעצום עין בלי שגבעון יזמום לתפוס את מקומו באמצעות עלילות שווא והשמצות בוטות) ויש התבטלות בפני סלבס (אתם צריכים לראות איך מקס ומוזה רעדו כשרמי קליינשטיין נכנס לסדנה). וגם יש, בתוך העמק הפנטסטי הזה, את הפחד הגדול מהריק, חרדת הוואקום הבלתי נמנעת - מה יקרה כשייגמרו המלים? מה יקרה כשהכל יסתיים ולא יישאר דבר? בינתיים יש מטרה - עמיקם בתנועה, הוא מטייל ומחפש את החרוז הבא ויודע שכשיפסיק לזוז הוא יקפא. באותו זמן בסדנה מקס ומוזה לומדים שלכתוב שירים זה לא בשמים וכבר בתוכנית הראשונה הם כותבים יחד עם רמי שיר קליט וכיפי. כמו בציורים של האדם הקדמון, האמנות מנצחת את החידלון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ