בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"צחוק מהעבודה": האלימות היא יום חג לדמוקרטיה

תוכניות הטלוויזיה נהנות להתעלל בפוליטיקאים, לבזות אותם ולנצל את חולשתם בתקופה הבחירות. הפוליטיקאים צריכים לשאול את עצמם לא למה הם מסכימים לבוא לאולפן, אלא מה הם עשו כדי שזה יגיע להם

55תגובות

אתמול, שבוע אחרי ששאול אברון נפטר, שודר ב"מגזין" של ערוץ 10 מסע תענוגות קולינרי של נאור ציון בניו יורק. זהו, לא נראה לי שיש עוד מה להגיד על זה.

בשישי בערב ישב סילבן שלום, השר לשיתוף פעולה אזורי ושונות, באולפן "צחוק מעבודה" בזמן שחברי הפאנל המטירו עליו דאחקות (שלום אסייג: "אתה עושה רושם של בחור אינטליגנטי, אחרי כל זה אתה עדיין אוהד של הפועל באר שבע?"; עפר שכטר: "אם ג'ודי אוכלת המבורגר ב'מוזס' ואז היא שולחת לך הודעה בפייסבוק... אז כתוב ‘ג'ודי ניר מוזס'?"). לשר לשיתוף פעולה אזורי לא היו הרבה ברירות. הוא ישב והקשיב לבדיחות כשעל הפנים שלו חיוך גדול שלא מצריך תארים במשפטים וכלכלה. מדי פעם הוא גם ניסה לענות לבדרנים (לאסייג: "אמרו לי שאתה לא בדיוק יודע לקרוא ולכתוב").

מי יודע מה עובר בראשו של השר לשיתוף פעולה אזורי? לא אני. החיוך המת שעל פניו רמז שהשר סופר את הדקות עד שהסיוט ייגמר והוא ישוב לאוטו. אולי בזמן שישב שם הוא דמיין דברים שמשמחים אותו במיוחד: חולצות פולו עם לוגו גדול מאוד, נס קפה בכוס זכוכית עם הרבה חלב, בופה ארוחת בוקר במלון. אבל הבדיחות נמשכו והכו בו. הפאנל של אסייג לא היה זקוק לשר עצמו, הם יכלו ללעוג לו גם בלי שהוא יישב שם. אבל יש בחירות ותוכניות הבידור - כמו קבלני קולות - דורשות כבוד והפוליטיקאים באים.

למחרת בערוץ 10 עמד ח"כ אחמד טיבי באולפן "לעוף על המיליון". הוא ידע שאם יענה תשובה שגויה לשאלת ידע כללי, הרצפה תישמט מתחת לרגליו והוא ייפול לתוך פיר. החוויות שעברו טיבי ושלום הן זהות. אחד חטף בומבות מקומיקאים, השני העמיד את עצמו מעל תהום וחיכה לנפילה. אם היה שעשועון שבו חובטים באנשים עם פטיש בראש, אז הפוליטיקאים היו באים.

ההשתתפות של פוליטיקאים בתוכניות בידור לקראת הבחירות לכנסת לא מעידה על רוח ספורט או חוש הומור. בכלל, ההופעות האלה בשבועות האחרונים לא אומרות שום דבר מעניין על המתמודדים עצמם. מה שמעניין זה מדוע תוכניות הבידור כל כך להוטות להתקשט בפוליטיקאים. למה דחוף לליאור שליין לספר את הפאנצ'ים הבינוניים שלו באוזני גלעד ארדן? ההפלה הפיזית של אחמד טיבי, כמו המהלומות הוורבליות שחטף סילבן שלום הן מכות שנדמה כאילו נובעות מתוך אכזריות אלימה, אולי נקמנית. תוכניות הטלוויזיה נהנות להתעלל בפוליטיקאים, לבזות אותם ולנצל את חולשתם בתקופה הרגישה הזאת. כך גם נסים משעל ששואל שאלות לא קשות אלא קנטרניות ומעליבות. הפוליטיקאים צריכים לשאול את עצמם לא למה הם מסכימים לבוא לאולפן, אלא מה הם עשו כדי שזה יגיע להם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו