שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

גיבורי תרבות עם יוני רכטר: שקט בתוך כל המולת הקרב

"גיבורי תרבות - יוני רכטר", ערוץ 8, שבת, 21:30

מורן שריר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מורן שריר

גם בצפייה השנייה בפרק על יוני רכטר בסדרה "גיבורי תרבות" של ערוץ 8, עוד לא הבנתי מה חסר. משהו שם הפריע ויצר איזה חוסר שקט. ואז נגמרה ההקרנה השנייה ואיך שהכתוביות החלו לטפס אל גג המסך, היד נשלחה אל השלט באופן לא מודע ולחצה פעמיים על המקש "2". ישב שם גיל סמסונוב והסביר לדנה ויס ולפאנל המומחים שזה לא מוסרי להתייחס לסקרים שנערכים במהלך או מיד אחרי מבצע צבאי. ואז הבנתי מה חסר בסרט על יוני רכטר. חסרים לי סקרים, חסר לי מבצע צבאי. חסרה לי מלחמה, חסרות לי בחירות לכנסת, חסרות לי וולגריות, אלימות וצדקנות, חסרים לי שקרים, חסר לי רעש. יש הרבה שקט בסרט הזה, שקט לא אופייני למקום שבו הוא הוסרט. השקט הזה גורם לאי-שקט.

הסרט שביימה ענת זלצר נראה כאילו הוא לא מפה - לא מבחינת חלל ולא מבחינת זמן. הסרט מתרחש במקום אחר, אולי בתוך הראש של יוני רכטר. יש הרבה צלילים בסרט הזה, בעיקר צלילי פסנתר, ובכל זאת הוא שקט מאוד. כנראה שהראש של רכטר מלא בצלילים. כשהוא הולך ברחוב הוא עם אוזניות וכשהוא נכנס לאוטו, הוא מחבר את האייפון ושומע את עצמו מנגן. יכול להיות שדיברתם אתו פעם והוא בכלל לא הקשיב לכם, כי הוא שמע שופן. הסרט הוא שעה של צלילה לתוך הראש של יוני רכטר, אדם שמעיד על עצמו שהוא לא נוהג לצעוק או להביע כעס.

רכטר. יכול להיות שהוא בכלל שומע שופן

אנחנו מצטרפים אליו למסע להמבורג, שם הוא מופיע עם אסתר עופרים ומבקר במפעל הפסנתרים של סטינווי; אנחנו מלווים אותו לביקור אצל אמו, לשחייה בבריכת גורדון ולהופעות; אנחנו שומעים ממנו איך נוצר "עטור מצחך", ממה הושפע "דמעות של מלאכים" ועדים ללידתו של לחן חדש למלים של יהודה עמיחי; ואנחנו גם משתתפים אתו בשיעור פסנתר - רכטר בן ה-61 הולך באופן קבוע לשיעורים פרטיים, כדי לשפר את הנגינה. ההצצה לשיעור הזה מלמדת אותנו הרבה על רכטר - על סדרי העדיפויות שלו, על המקור והשאיפות שלו. פתאום הימים שלו בכוורת הליצנית - שמופיעים בקטעי ארכיון - נראים כמו סטייה בזבזנית ומיותרת ממסלול קריירה יצירתי.

רכטר מצטייר בסרט כמשהו שבין אמן גדול לפקיד צלילים קפדן. הסרט מתאר לא רק אותו באהבה ובנדיבות אלא גם את תל אביב - בעיקר הצפון הישן שלה - שמצטלמת כאיזו אקס-טריטוריה יפה ושקטה ואולי היא רק שלוחה של הראש של רכטר. זו גם הסיבה שהקפיצה של הסרט להמבורג לא משנה משמעותית את המקצב שלו. בין אם המצלמה מתעדת את תל אביב או את גרמניה, היא נמצאת בראש של רכטר והוא, כנראה, בזמן ומקום משלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ