שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סלקום נזכרה להזמין את האתיופים לכור ההיתוך

כל עדות ישראל מוזמנות לשרת במשפחת סלקום. במקום לתת 3 שנים מהחיים, צריך לתת רק תשלום חודשי של כמה מאות שקלים, ואתם בפנים

מורן שריר
מורן שריר
מורן שריר
מורן שריר

הפרסומת החדשה של סלקום (להלן – "פרסומת האתיופים") מעוררת הרבה תשומת לב קודם כל משום שהיא קופצת מיד לעין. אנחנו רגילים לראות בתקשורת אנשים ממוצא אתיופי רק באייטמים מדכאים בחדשות ופתאום דקה שלמה של אתיופים מאושרים בפריים טיים. ולא סתם, אלא בתוך פרסומת – מסגרת שמנסה תמיד ליצור את השילוב הלא סביר בין ישראליוּת ורמה גבוהה של אסתטיקה.

נכון, סלקום נזכרו רק עכשיו באתיופים. אבל הם נזכרו. לכעוס עליהם זה כמו לנזוף בתלמיד שאיחר על כך שכל האחרים לא הגיעו לשיעור. לא במקרה נזכרו בהם עכשיו. לאורך השנים, כשתעריפי הסלולר השתוללו, לסלקום לא היה עניין עם הציבור האתיופי. עכשיו, כשאין להם ברירה אלא להוריד מחירים, אנשי סלקום מגלים שכבות נוספות במרקם הסוציו-אקונומי ומגזרים חדשים עם פוטנציאל להצטרף למשפחת סלקום. ואיזו סיבה יש לסלקום שלא לקבל את הישראלים ממוצא אתיופי למשפחתם? הרי המשפחה הזו חולקת ערכים חוצי עדוֹת כשהעיקרי בהם הוא תשלום חודשי לסלקום. האתיופים, כמו האשכנזים והמזרחיים, משלמים בשקלים.

הפרסומת מראה לנו אשה ממוצא אתיופי שנוחתת בישראל. בנתב"ג היא פוגשת, לראשונה מזה שנים, את בתה החיילת. השתיים מתחבקות ואנחנו בוכים. הסרטון הזה מנסה לדרוך לנו על בלוטת הדמע ומשתמש בכל כלי, וולגרי יותר או פחות, כדי לרגש אותנו. זה בסדר, זו פרסומת. התפקיד שלה להגיע לארנק שלנו דרך הלב ומותר לה להשתמש בכל אמצעי אפקטיבי (צה"ל, קלוז אפ על הבת הדומעת, שיר סנטימנטלי).

הכומתה של החיילת – כפי שמיה סלע ציינה אתמול ממש בטור הזה – היא כומתה סגולה כצבעי המותג המפרסם. צה"ל מתפקד בפרסומת הזאת על תקן סטטיסט-סנטימנטים. הוא שתול שם כזרז דמעות חסר תוכן. אנחנו רואים בפרסומת הזאת יומרה של סלקום להחליף את צה"ל, לפחות במובן אחד. אם פעם הצבא היה כור ההיתוך של ישראל, אז עכשיו אלה חברות הסלולר. כל עדות ישראל, גם האתיופים, מוזמנים להצטרף למשפחת סלקום ולשרת בה כתף אל כתף. במקום לתת שלוש שנים מהחיים, צריך לתת רק תשלום חודשי של כמה מאות שקלים ובתמורה תהיו חלק מהחברה הישראלית. והנה, מגיעה עולה חדשה מאתיופיה ודבר ראשון מגייסים אותה לחברת סלולר.

רק דבר אחד לא ברור בפרסומת הזאת שמתרגשת כל כך מאיחוד המשפחות בנתב"ג תחת הסיסמה: "משפחות נועדו להיות יחד". למה כל כך חשוב שהאם והבת יתאחדו? מה היה רע כשאחת חיה בישראל והשנייה באתיופיה? הרי בשביל זה יש טלפונים סלולריים, לא? סלקום היא זו שאמורה לחבר ביניהן ולמזער פערים גיאוגרפיים. מה זה משנה, העיקר שלחיילת יש עיניים ענקיות ומצועפות כשהיא רואה את אמא שלה. אולי היא שמחה לדעת שיותר כבר לא יגיעו חשבונות סלולר על שיחות לחו"ל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ