שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תולדות הריקבון של אסי דיין ושל כולנו

זו אוטוביוגרפיה של אמן וביוגרפיה של מדינה. באמצעות הסיפור שלו חושף דיין גם את הסיפור של החברה הישראלית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיה סלע
מיה סלע

האוטוביוגרפיה המצולמת של אסי דיין, "החיים כשמועה", היא מיני-סדרה בת שלושה פרקים, שמשודרת בערוץ 8. כבר בתחילת הפרק הראשון עורך דיין ספירת מלאי אופיינית לו, נטולת קישוטים, אכזרית, ספירה של החורבן הפרטי והכללי. הוא מדווח על גיל ומשקל ועל מלחמות וסרטים, מעין דו"ח רפואי ומקצועי ענייני. בן 65, שוקל 130 קילו, גופו קורס מרוב סיגריות וכימיקלים, ביים וכתב ושיחק בסרטים, זכה בפרסים וכתב ספרים, התאשפז בבתי חולים פסיכיאטרים וניסה להתאבד, השתתף במלחמות, אהב נשים והוליד ילדים. ואבא שלו היה משה דיין.

הפרק הראשון מוקדש לחיים כבן של משה דיין, לקללת האבות של משפחת דיין, שתלך אחריו לפרקים הבאים. הסדרה מורכבת כולה מקטעי ארכיון ומקולו של דיין, המספר. על אף נטייתו לזלזל ביכולת המשחק שלו, דיין הוא מספר נהדר של תולדות חייו, הוא מהפנט ומלא הומור וטרגיות ועדיין יש לו את כל הקסם האישי ההוא.

יש לפחות שתי צורות לקרוא את האוטוביוגרפיה המרגשת שיצרו אסי דיין, עדי ארבל ומויש גולדברג, שתיהן מרתקות, שלובות זו בזו, מתפתלות על גרונו של הצופה.

אסי דיין. פליט גנטי של משה דיין

זו אוטוביוגרפיה של אמן וביוגרפיה של מדינה. לדיין יש נטייה ויכולת לומר על עצמו את הדברים הנוראים ביותר ולחשוף את ההתנהגויות האיומות ביותר שלו. בזה הוא כמובן שונה מאוד מהמדינה שעד עכשיו לא הצטיינה בהתמודדות אמיצה עם איזו אמת.

הוא קורא לעצמו פליט גנטי של משה דיין ומתאר את קיצור תולדות האיבה בינו לבין אביו, אבל הוא גם חושף את קיצור תולדות המיליטריזם הישראלי, הכיבוש, והמצב הנפשי של אדוני הארץ.

לאורך הסרט, לצד הקרבות שלו עם אביו, עם נשותיו, עם המבקרים, ישנן גם מלחמות. מלחמת השחרור, מבצע קדש, ששת הימים, יום כיפור, לבנון. דיין מספר על עצמו אבל מתאר גם את קיצור תולדות הברבור הישראלי שהפך לברווזון מכוער, את הגבורה שהשתלבה לה בחוסר גבולות, גבהות לב ושוד עתיקות. כל אלה הם סיפור של ארץ אבל גם סיפור של הפיכתו של אסי דיין לקולנוען, למספר סיפורים, לאמן.

בפרקים השני והשלישי מתאר דיין את הסרטים שעשה, הרעים והטובים, את ההתנהגויות האיומות ביותר שלו אל ילדיו ואל נשותיו, את הבגידות, העלבונות, הייסורים, הסמים, והשיגעון, את האישיות הגבולית. אלא שלא רק דיין נרקב, גם אנחנו.

הכנות שלו מהפנטת, נבואית לעתים, הוא לא מזייף ולא נרתע מהמראה, הוא בטח לא מוכר קלישאות על ניצחון מדומיין של הרוח. דיין מתאר ללא מורא את קיצור תולדות הריקבון הפרטי והכללי, באמצעות הסיפור שלו הוא חושף גם את הסיפור של החברה הישראלית. ומה יש לומר, לא מדובר בתמונות מלבבות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ