שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הפרויקט של אסייג

הדינמיקה הכיפית בין משתתפי "צחוק מעבודה" נוצרה במהלך שבע עונות והיא נראית אותנטית, לכן היא גם מצליחה לצאת מהאולפן ולהיכנס אלינו הביתה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

שר החינוך גדעון סער התארח ב"אולפן שישי". לקראת סוף הריאיון הוא הסביר לאזרחי ישראל שהם חייבים להצביע לליכוד והודיע ש"זה ישפיע על השוויון בנטל". כממלמל מנטרה, הוא אמר שלוש פעמים ברצף: "זה ישפיע על השוויון בנטל". אחרי הפעם השלישית, רינה מצליח קטעה אותו בטענה ש"זו תעמולת בחירות". ודאי שזו תעמולת בחירות. מזמינים פוליטיקאי לטלוויזיה פחות מחודש לפני בחירות, על מה מצפים שהוא ידבר? על 40 שנה ל"דארק סייד אוף דה מון"? האשמה פה היא לא של מצליח (היא לא צריכה את גדעון סער בשביל להשמיע תעמולה לליכוד) אלא של הנחיות הרשות השנייה. מצד אחד אסור לשדר תעמולת בחירות מחוץ לתשדירים המיועדים לכך ומצד שני המסך מפוצץ במועמדים לכנסת ה-19, בין אם בתוכניות ותיקות ("מצב האומה") או בתוכניות חדשות שנתפרו רק על מנת לארח פוליטיקאים ("מטה הבחירות"). המצב הזה מגוחך והריטואל שבו המראיין קוטע את המרואיין משום שהוא "גולש לתעמולת בחירות" הוא חלמאי ומצריך חשיבה מחדש. מתי יודעים שפוליטיקאי מפסיק לדבר "עניינית" ומתחיל לדבר "תעמולה"? רק בפעם השלישית שהוא חוזר על סיסמה?

מיד אחרי "אולפן שישי" שודרה תוכנית סוף העונה של "צחוק מעבודה". בסיום התוכנית חגגו שלום אסייג וחבריו הסטנדאפיסטים יחד עם הזמרים מ"הפרויקט של רביבו". זו היתה בחירה מוצלחת - "צחוק מעבודה" דומה מאוד ל"פרויקט של רביבו": חבר'ה נפגשים לבילוי עממי, עושים שמח ונהנים ביחד. החבר'ה של אסייג עושים את זה באמצעות קומדיה ואלה של רביבו עם מוזיקה אבל שניהם מידבקים באווירה המשוחררת שלהם ולא פלא שהם סוחפים אחריהם צופים רבים. "צחוק מעבודה" לא תמיד מציעה פאנצ'ים סופר-מתוחכמים אבל שני דברים אפשר וכדאי להגיד עליה: היא תוכנית כיפית באמת, בניגוד לתוכניות פאנל אחרות שניסו בכוח לזייף תחושה של חגיגה ("מועדון לילה"); והיא לא מתיימרת להיות מה שהיא לא (בשבוע שהדמוקרטיה הישראלית ספגה את המכה האנושה של הורדת "מצב האומה" מלוח השידורים).

הדינמיקה הכיפית בין משתתפי "צחוק מעבודה" נוצרה במהלך שבע עונות והיא נראית אותנטית, לכן היא גם מצליחה לצאת מהאולפן ולהיכנס אלינו הביתה. אבל לצפות באנשים נהנים יחד זה לא מספיק. כשמנטרלים איזו רתיעה אוטומטית - שהיתה אצלי, בכל אופן - מגלים שם כמה פאנצ'ים טובים מאוד, בעיקר כשהרוח של שחר חסון דומיננטית ומשפיעה על השאר. לא תמיד קל עם התוכנית הזאת, לפעמים היא מייאשת כשהיא חוזרת לפינות הפשוטות עם בדיחות של כיתה טיפולית אבל במשך השנים היא עברה איזה שינוי והיום יש שם אחוז פגיעה די גבוה עם מובלעות של הומור מקורי ושנון. בעיקר כיף לצפות בה, לבד או בחבר'ה. אני חושב שאתגעגע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ