בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאיר ניצן - כוכב הגירסה הישראלית המייאשת ל"הסמויה"

בניגוד לגיבורי הסדרה האמריקאית, הסדרה "לוד - בין ייאוש לתקווה" מעמתת את ראש העיר ראשל"צ לשעבר לא עם כנופיה או אדם, אלא עם מצב

22תגובות

סדרת הפשע / משטרה "הסמויה" היתה נהדרת בין השאר בגלל זה - היא היתה גם סדרת פשע וגם סדרת משטרה. במקום להפוך את השוטרים לגיבורים (כמו "רצח מאדום לשחור", נניח) או ללוות ארגון פשיעה ("הסופרנוס"), היא הציגה בצורה מאוזנת ומשכנעת את הפושעים והשוטרים שחיים בדו-קיום בבולטימור.

בעונה השלישית של "הסמויה" נכנס עוד גורם לתמונה - העירייה. המרוץ של טומי קרקטי לראשות העיר הראה את בולטימור כפי שהיא משתקפת מהחלונות הגבוהים ויכולנו לעקוב אחר הצעדים של קברניטי העיר ואיך הם משפיעים - או בכלל לא מזיזים - על השוטרים והגנבים ברחוב.

"לוד", הסדרה התיעודית החדשה של אורי רוזנווקס ואייל בלחסן (שצילם יפה מאוד עודד קירמה), מזכירה במידה מסוימת את "הסמויה". היא מציגה את הכניסה של מאיר ניצן לתפקיד ראש הוועדה הקרואה של לוד (ראש העיר בפועל) ואת הניסיון שלו להוציא את העיר מהביבים המטאפוריים והממשיים שהיא שקועה בהם. לצד הפעולות של ניצן, מציגה הסדרה את אלו שחיים באותם רחובות - אזרחי העיר שהיו בלוד לפני ניצן ויישארו שם אחריו. אנחנו רואים מנהיגים ערבים, תלמידים במכינה הקדם-צבאית "מעוז" וגם נערים שנושרים מבית הספר ובכלל מבלי להתכוון מידרדרים לחיי רחוב. בהתחלה הם מחזיקים סכין להגנה עצמית מבריונים ובעתיד אולי ישתמשו בו באופן אקטיבי יותר.

"לוד" היא דרמה טובה בין השאר כי יש לה פרוטגוניסט ואנטגוניסט מאוד ברורים. האיש הטוב של הסדרה הוא מאיר ניצן, לשעבר ראש עיריית ראשון לציון, שבא לעשות סדר. לפחות מהפרקים שאני ראיתי ניצן מוצג כגיבור נמרץ ונחוש ששופע הומור וביטחון עצמי. כדמות טלוויזיונית הוא נהדר - גבוה, מצחיק, גלותי, שילוב מתעתע של אדם מרשים מאוד ולא מרשים בכלל. האויב שלו הוא קצת יותר טריקי. זה לא אדם או כנופיה אלא מצב. הייתי קורא לו "ייאוש" אבל המילה הזאת משקפת תחושה שהיא רק תופעת לוואי של הנבל האמיתי. האנטגוניסט שניצב מול ניצן הוא התקיעות - הברוך העמוק שהעיר הזאת שקועה בו וההכרה שהמצב כבר לא בר תיקון. אף על פי שניצן עומד זקוף ופועל בנחישות, די ברור שאין לו סיכוי.

הייאוש בא לידי ביטוי, בין היתר, באמצעות הזליגה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני לתוך הצרות של העיר המוכה הזאת. מפגיני "יום האדמה" צועדים ברחובות בצעקות "לוד הערבית חופשייה"; מנגד, תהלוכת יום ירושלים מתסיסה את התושבים הערבים; מנהל המכינה הקדם-צבאית שולח את חניכיו מדלת לדלת בבתים יהודיים כדי להפגין כוח מול התושבים הערבים. הסכסוך הישראלי-פלסטיני ניזון מהאומללות הלודאית כמו שחיידקים מתבוססים בבריכת הביוב של תושב לוד מוחמד אל אמורי. הסכסוך במזרח התיכון נראה היום נצחי וחסר תקווה וכל עוד הוא שורץ ברחובות לוד, מאיר ניצן יכול לחזור לראשון לציון ולהתייאש בלב שקט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו