אוסקר 2013: גטו מוזהב של מוות תוצרת הוליווד

לרגע הצליחה הזיקנה לחדור לטקס האוסקר, אלא שהמצלמה התעשתה, הזיקנה הודרה, המוות הוגף והוליווד השזופה ושופעת השיער חזרה להיות צעירה לנצח

מורן שריר
מורן שריר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים13
מורן שריר
מורן שריר

הבדיחה הכי מוצלחת באוסקר של 2013 הגיעה בשעה הרביעית או החמישית של הטקס, כשהמנחה סת מקפארלן הזמין אל הבמה את משפחת פון טראפ המזמרת. הזרקור הופנה אל דלת האולם, אלא שהמשפחה מ”צלילי המוסיקה” לא הופיעה. במקומה נכנס, בדיוק כמו בסרט, חייל נאצי שהודיע לקהל שמשפחת פון טראפ ברחה. זו היתה בדיחה מפתיעה ומשונה, מהסוג שמקפארלן (יוצר “איש משפחה”) היה אמור לפזר בנדיבות בטקס. בסופו של דבר היא היתה די בודדה.

הבדיחה הזו היתה הקדמה להזמנה לבמה של כריסטופר פלאמר, שגילם את אבי המשפחה ב”צלילי המוסיקה”. פלאמר, בן 83, עלה להגיש את הפרס לשחקנית המשנה הטובה ביותר. בזמן שקרא את הטקסט שלו מהטלפרומפטר, הידיים שלו החזיקו את המעטפה המוזהבת ורעדו. מה זה רעדו, זה נראה כאילו הוא שולח הודעת מורס לחברים בבית. המצלמה, בתנועה אטית ואלגנטית כמו תנועתו של כדור הארץ עצמו, התקרבה אל פניו של פלאמר ושטה בעדינות עד שהידיים המרקדות יצאו מהפריים. ברגע שהאצבעות נעלמו מהמסך, המצלמה עגנה והסדר הושב. הזיקנה הודרה, המוות הוגף. הוליווד, השזופה, החלקה ושופעת השיער, חזרה להיות צעירה לנצח.

בפרס לסרט הזר הטוב ביותר זכה “אהבה” של מיכאל הנקה. “אהבה” הוא סרט שעושה את ההפך ממה שעשה במאי הטקס. במקום לברוח מהיד הרועדת אל הפנים הבוטחות והשזופות, הנקה קירב את המצלמה והתמקד דווקא ברעד הלא נשלט של הזיקנה. לא מפתיע ש”אהבה” זכה בפרס לסרט הזר ובו בלבד. האקדמיה לקולנוע אוהבת את האמת המדכאת והמבהילה כשהיא מגיעה מאירופה, מהמזה"ת, מדרום אמריקה ומהאקטיביסטים בקטגוריית הסרטים התיעודיים. לעצמה היא שומרת את הפנטזיה שבאה לידי ביטוי בעיקר על השטיח האדום, עם השדיים, הנעורים, החיוכים והמחמאות – כולם מזויפים כמו השיער של ג’ון טרבולטה.

פלאמר. בהוליווד שומרים את האמת לסרטים הזרים והתיעודיים

לזמן החולף, לזיקנה ולמוות שמור מקום מיוחד בטקס האוסקר – פינה יוקרתית ומגודרת, גטו מוזהב של תמותה. זהו הקליפ שבו מונצחים בכירי הוליווד שנפטרו בשנה האחרונה (אני בכוונה כותב “נפטרו” כי רובם יהודים). השנה התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה על הפוליטיקות סביב בחירת הכוכבים שמופיעים בסרטון הזה. מתברר שלכל מנוח יש מקורבים, ולוביסטים המנסים לדחוף את היקר להם אל תוך מפעל ההנצחה הפריים טיימי הזה. זה הקליפ שכולם רוצים להופיע בו ואף אחד לא רוצה להופיע בו לעולם. שמור לו מקום מכובד בטקס, מופרד מקטעי השירה והריקוד הקומיים. זה כמובן ניסיון של בני האלמוות ההוליוודיים, אלה שתמיד יישארו צעירים בקליפים מ”חשמלית ושמה תשוקה” ו”חתולה על גג פח לוהט”, לשלוט בתמותה של עצמם. מזל טוב לזוכים החדשים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ